ירושלים
בית לחם וסביבתה ,יום א' 14.05.06, אחה"צ משקיפות : חגית ש., רוני ה., עפרה ב.(מדווחת) המשמרת כולה במת"ק עציון.העולם לא שייך לצעירים פלסטיניים :בחורה צעירה,שחנתה לידינו,הסבירה שהיא מבית ג'אלה ועובדת בבנק העולמי.עליה לחדש את הכרטיס המגנטי, והיא מנסה את מזלה,למרות שידוע לה שלעת עתה לא מטפלים בצעירים כמוה – עד גיל 35.השיטה הזאת של חלוקת האוכלוסיה ,של יצירת אפליה בתוכה היא עתיקה ומוכרת עד זרה.היא מכונה "הפרד ומשול".גם יהודים חשו אותה על בשרם במהלך הדורות.המסורבים,או: "חיים ומוות ביד הלשון"כשהתקדמנו לכניסה,עטו עלינו אנשים מכל הכיוונים.ידיהם היו מושטות אלינו,כשהן אוחזות ניירות וטפסים מתוך איזה שביב תקווה,שאיכשהו עדיין לא מתה לגמרי.כמובן-לשווא.הקבוצה התפזרה, כולל אב לתינוק הזקוק לניתוח. כרגיל,ההנמקות לסרוב השלטונות נכתבות בשולי הטופס בעברית בכתב יד צפוף וקטן.את מי מעניין המבקש.כך נחתכים גורלות של אנשים,כשאין ספק(גם לשלטונות) שכמה מתוכם ישלמו על כך בחייהם.המישתנה,(מלשון שתן)שבמבוא לסככת ההמתנה לקרוסלה שנפתחת ,אחרי צאת הנשמה כמעט, אל הדרך העולה אל זה שבסוף מכריע: כן או לא. כך,מבלי משים, בית השימוש המקדם את הניכנסים בבירכת סירחון וגועל, מסמל יותר מכל דבר, את המקום כולו ובמיוחד את זה שמעל ומעבר לקרוסלה .עשרות נשים, גברים ואף ילדים ממתינים מותשים בסככה המהבילה מחום,ללא מים
קרים ואוכל. אלה הצובאים על הקרוסלה לעיתים צועקים ודוחפים. רוב האנשים טוענים שהגיעו השכם בבוקר כדי להשיגמספר,שבלעדיו אין טיפול,כלומר המתנה של עד 10 שעות.רק בסביבות 17:00 ניתנו תשובות למבקשי האישורים (רובם בענייני בריאות) ,אשר הגישו את ניירותיהם בבוקר. אלה בני אדם שכבודם, בריאותם, זמנם ופרנסתם- בקיצור חייהם- לא נחשבים.תופעה א'- העדפת בי"ח היהודיים על פני בי"ח הערביים בירושליםניתקלנו בשני מקרים: 1) אישור שהתקבל ללא כל קושי עבור תינוק הסובל מבעיית פוליפים לבי"ח הדסה לשר"פ (שרותי רפואה פרטיים). ביקור אצל מומחה נע בין 700 ל-1000 ₪.ניתוח (פוליפים) עולה קרוב ל-10,000 ₪.2) אישור שנידחה עבור תינוק שזקוק לניתוח שקדים. האב רוצה לנתחו ב "מוקאסד",שם עולה הניתוח 350 ₪. השלטונות טוענים שהוא יכול לעבור את הניתוח בבית לחם ולכן הוא סורב. האב טוען שהוא פליט עני, שאין לו 1500 ₪ לשלם עבור ניתוח בבית לחם. המקרה הראשון מלמד שאילו האב הפליט היה משיג 10,000 ₪ לניתוח ב"הדסה" לא היתה בעיה. כך ניתן ללמוד כיצד המינהל האזרחי אחראי בפועל לפשיטת הרגל ולדירדור של מערך הבריאות הערבי במזרח ירושלים (על כך דווח בעיתונות) , בשעה שאין שום בעיה עם פלסטינים כל זמן שהם משלמים טבין ותקילין וממלאים את הקופות והכיסים בישראל .תופעה ב' – רופאים ועו"ד שטופלו במשרד העבודה ב א-ראם נשלחו לראשונה לעציון.שוב ניתקלנו בשני מקרים דומים אך הפעם זהים. בעלי מקצועות חופשיים , שעד עתה טופלו בא-ראם נאלצים מעתה להגיע לעציון.ארבעה רופאים,תושבי בית לחם,העובדים בירושלים באו כדי לחדש את הכרטיס המגנטי.דליה באסה תיאמה להם פגישה עם א' עוד בבוקר,כדי שלא יעמדו בתור הרגיל. עד השעה 18:00 הם ניסו לשווא להשיגו. אז הלך יום עבודה, אז יצאה קצת הנשמה, אז מה?בל נטעה לחשוב - יש שיטה , יש מטרה בבלגן הלכאורי הזה. ישנן מטרות גדולות אותן רק אפשר לשער, אך האם יש מקום לספק באשר למטרה קטנה, שצוינה לעיל? האין בזה חיזוק לטענה שהמינהל האזרחי חותר לחיסולה של מערכת הבריאות הערבית במזרח ירושלים?