שיח' סעד

שיח' סעד, יום רביעי 7.6.2006 בוקר משקיפות: חנה ב., נטע ע., תמר א. (מדווחת) משמרת מ-5:45 – 8:00שייח' סעד זהירות, כאן יורים!כאשר הגענו עמד מג"בניק אחד ליד החסימה שמפרידה בין שיח' סעד לירושלים, בדק את מי שביקשו לעבור והתווכח עם אישה שלא הייתה מוכנה לקבל את גזירת הדין שלא תעבור. מג"בניק שני עמד ליד הכביש שנכנס לתוך ג'בל מוכבר ושלישי השקיף על המורד ליד החסימה שם ניסו אנשים לעבור ללא בדיקה. הוא תוקפני במיוחד. הוא צועק לעבר האנשים שהתקרבו אל החסימה לבדיקה: "כולם למעלה, קדימה". אחר כך הוא רואה מישהו שניסה לעבור במורד, שולף את הרובה, כבר מתחיל להתכונן לירות ולרדת למטה, אך משום שהאיש הספיק לברוח, רץ לאורך הכביש כדי לתפוס אותו בהמשך דרכו. לאחר שניסיון זה נכשל הוא חוזר לעמדתו ומתחיל להתווכח עם אישה מבוגרת שנושאת שק גדול על ראשה ומנסה לעקוף אותו. תחילה הוא צועק עליה: "רוחי, תרג'י ... ח'אג'י חלס", אחר כך מאלץ אותה לחזור תוך כדי שהוא ממשיך ללכת אחריה ולצעוק עליה: "רוחי אל בית". באמצע הוא גם מספיק לצעוק על מישהו שניסה לעבור למטה שיעוף מכאן. לבסוף הוא מבקש מבנה של אישה אחרת עם שקיות רבות, שבקושי הצליחה לשכנע אותו שתעבור, שיעביר את שק האישה שאסור לה לעבור בחזרה אל השכונה. אך זה לא מה שהיא רוצה, היא רוצה לעבור, בינתיים זזה קצת אחורה. אחרי דקות רבות היא תצליח לבסוף לעבור.המג"בניק שוב מפנה את תשומת ליבו לתנועה על המורד, צועק פעמיים על מי שנמצא שם שילך מכאן ושוב שולף את הרובה. אז מגיע מג"בניק שני שמנסה להרגיע אותו ומזהיר אותו ממני: "יש לה מצלמה". בהמשך הוא מסתפק בלצעוק על האנשים. למטה על הדרך לא דרך נמצא איש צולע שבקושי יכול לנוע, ואישה שמסתתרת מאחורי קיר של בית כדי שהמג"בניקים לא יראו אותה. מאוחר יותר מתמקדים שני מג"בניקים למטה, וזה מונע מהאנשים לנסות לעבור שם. לא נותנים לעבור למי שאין לו תעודה כחולה, גם אם יש לו תסריח. אנשים כאלה נשלחים ל"מעבר הזיתים" באבו דיס – מרחק של קילומטרים, ירידה לוואדי ועלייה ממנו, ולא ברור האם יש בכלל כביש מסודר לשם, התושבים אומרים שאין. אחד מהם שואל את המג"בניק: "ראית את הדרך לשם?". בדו"ח של בצלם מפברואר 2004 כתוב שהאפשרות היחידה היא "לחצות את הוואדי ברגל עד לסוואחרה א-שרקייה, ומשם להגיע בתחבורה ציבורית", אפשרות "שאינה מעשית עבור זקנים, חולים, נשים הרות, ילדים קטנים, ובכלל תושבים בעלי כושר גופני לקוי. בתנאים של חום כבד או מזג אוויר סוער יכולה צעידה זו להפוך למסע מפרך גם עבור אנשים בעלי כושר גופני טוב". מעבר לחסימה מחכה כל הזמן קבוצת אנשים להזדמנות שאולי כן יכלו לבסוף לעבור. שוב ושוב מתווכחות נשים מבוגרות עמוסות שקיות עם המג"בניקים שיבינו שהאנושיות דורשת שייתנו להן לעבור. מורה ניגשת אלינו ואומרת שהשיגו לתלמידים אתמול (בעל פה) היתר מעבר עבור בחינות הבגרות, אך עכשיו לא נותנים לעבור. רק התלמידים בכיתות הנמוכות עוברים עד שלבסוף מגיע מורה עם רשימה שמית ועל פיה מורשות גם תלמידות הבגרות לעבור. מי שמורשה לעבור צריך עוד להתגבר על גדר התיל הנמוכה שפרוסה מסביב לאבנים הגדולות שחוסמות את הכביש לכלי רכב. גם אדם בריא צריך להיזהר לא לפצוע את רגליו או לקרוע את מכנסיו במעבר הזה, איש עם קביים מאוד מתקשה וילד נכה – כנראה עם ניווט שרירים – שבקושי הולך, מורם בידי אימו. איש עם חמור מעביר אותו בזהירות. כאשר התיקים על גבו של החמור נבדקים, החמור פחות ממושמע מבעליו ורוצה להמשיך ללכת. לקראת 7.00 הרחיקו המג"בניקים את האנשים מאזור החסימה ועומדים ליד הבתים הראשונים של השכונה. פתאום הם יורים גז מדמיע וזורקים רימון הלם, אחר כך ירייה נוספת לכיוון הכביש מאחורי שורת הבתים הראשונים. זו הדרך שלהם להבהיר שצריך להתרחק עוד. חמש נשים עם שקים כבדים שלא הורשו לעבור יושבות בצילו של בית במרחק של עשרות מטרים מהחסימה. גם זה לא רחוק מספיק, החיילים מגרשים אותן משם בצעקות: "ואחד, תנין". כעבור רבע שעה יורים שוב, עשר דקות מאוחר יותר דורשים מאיתנו להתרחק וגם החיילים נסוגים – הגז המדמיע מגיע עכשיו גם אלינו ואליהם, שורף את הגרון. חנה עושה כל הזמן טלפונים, מתריעה על ההתנהגות חסרת הרסן של החיילים ועל הגז, אך התשובה שהיא מקבלת היא שכנראה הם בסכנה וצריכים להתגונן. לבסוף אנחנו עוד עדות לכך שהמג"בניקים שוב שולפים את הרובים שלהם, הפעם לכיוון השמים, נראה שזה תרגיל או ניסיון להפחיד את האנשים. אישה זקנה נמוכת קומה נחושה בכל זאת לעבור את החיילים. היא פשוט ממשיכה ללכת, הם – גבוהים בהרבה ממנה - מנסים לחסום אותה בגופם, אך היא ממשיכה, הם לא מעיזים לגעת בה, וכך היא עוברת.אחד התושבים אומר לנו שהיום כמעט כל האנשים שמבקשים לעבור הם תושבי שיח' סעד, בעוד שאתמול הגיעו רבים מאזורים אחרים. אם הם לא מגיעים היום יש להניח שיש עוד מחסום אי שם במורדות המזרחיים של הגבעה עליה שוכנת שיח' סעיד.עזבנו עם תחושה קשה ופחד ממה שעוד יקרה כאן היום.