שיח' סעד
שייח' סעד, יום רביעי 21.6.2006 אחה"צ משקיפות: עידית ש., ציפי א .(מדווחת) שייח' סעד15:30-17:30 הגענו לשייח' סעד דרך ג'אבל מוכאבר . בחסימה מתחת ל 'סככת הצל' שני חיילי מג"ב וחיילת. 2 ג'יפים של מג"ב הגיעו למקום מדי פעם אך לא התעכבו. פגשנו שני סטודנטים מאוניברסיטת אבו-דיס . אחד מהם אמר: " שייח' סעד וג'אבל מוכאבר משפחה אחת ועכשיו עושים לנו הפרדה ".הוא סיפר על האווירה הקשה במקום בשעות הבוקר כשמגיעים תושבי הכפר ואחרים כהרגלם ורוצים לעבור לירושלים, כשהלחץ גובר ,החיילים זורקים רימוני עשן ומאיימים בנשקם השלוף לכל עבר. ילדים צעירים הלומדים בג'אבר מוכאבר חייבים לשאת עמם ולהראות קושאן כדי לעבור וזו הרגשת השפלה קשה להם. הוא סיפר שהחיילים לא נותנים לאנשים חולים לעבור למרפאת קופת החולים הסמוכה למקום החסימה. כך בכל שעות היום וגם בזמן זריקת רימונים, מסרבים לתת לאנשים שנבהלים או נפגעים משאיפת העשן להגיע לטיפול רפואי. החיילים לא מתייחסים ולא מציעים כל עזרה. עוד הוא סיפר שכאשר מתקשרים לתחנת המשטרה בג'אבל מוכאבר כדי לדווח על אנשים שנפצעו איש לא עונה לטלפון שם. התנועה במעבר הייתה דלילה , רוב העוברים חזרו או הלכו לשייח' סעד כדי לבקר קרובי משפחה, ואפשר היה לראות את קרובי המשפחה שבאו לקבל את קרוביהם משני עברי החסימה. כולם הציגו תעודות זהות ורק בעלי התעודות הכחולות יכלו לעבור. סוחר מקומי משייח' סעד לא הורשה להעביר פחי שמן לג'אבר מוכאבר . אחד החיילים פסק:" אני קצין ואני אומר לך , אתה שטחים , אסור להעביר סחורה לירושלים." הסוחר התעקש ופרק את הפחים ליד גדר התיל והם נשארו בחסימה