ירושלים
בית לחם וסביבתה, יום שלישי 04.07.06 , אחה"צ משקיפות: יעל י., רות א., אילנה ד (מדווחת) ביציאה מן המנהרה השנייה בכביש המנהרות עמדה קבוצה של חיילים, מוגנת על ידי מספר ג'יפים והתקינה גדר תיל (קונצרטינה) לאורך השפה המערבית של כביש 60.במת"ק עציון עמדה קבוצה גדולה של אנשים שהתלוננו שמזה שלוש שעות לא נקרא אף אחד להיכנס בדלת המסתובבת. התחלנו בסבב הטלפונים שלנו; אייל לא נמצא, גם אמיר לא. לבסוף הועברנו על ידי חייל בשם גיא, שעשה מאמצים גדולים לעזור, לממלא מקומו של אמיר, קצין בשם רועי. רועי הוכיח רצון טוב, אך לא ידע כיצד לפתור את כל הבעיות שהתעוררו. המקום, ולא רק בתי השימוש, מזוהם, ונראה כפי שהיה לפני השיפוצים.תיאור של כמה מקרים: אישה צעירה, נוצרייה, שחיה מזה 10 שני בהונדורס, באה לביקור עם בתה להכרת המשפחה. היא הבטיחה לילדה לבקר אתה במקומות הקדושים בירושלים. האישור לא ניתן, ללא כל הסבר. אדם העובד בארגון ההומניטארי Hope, היה אמור להגיע לפגישה במרכז פרס בתל- אביב. נאמר לו על ידי המרכז שהאישור מחכה לו במת"ק. הוא לא הצליח להגיע לחלון במת"ק בכדי לקבל את האישור. אחרי מספר שעות של עמידה ליד הדלת המסתובבת, ויתר והלך. לשני טכנאי דיאליזה, העובדים בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה, נאמר לבוא למחרת בבוקר לקבל מספר עבור כרטיס מגנטי
חדש. השניים טענו שבשעות הבוקר אינם יכולים לעזוב את עבודתם ואת החולים שבהם הם מטפלים, נראה שהצלחנו לשכנע את רועי להנפיק להם כר"מ גם ללא מספר. איש שנעצר בהיותו שוהה בלתי חוקי בא בכדי לקבל מהמשטרה את מספר התיק שלו על מנת לשכור עורך דין. הוא חיכה במשך כל היום אתמול והיום ולבסוף נאמר לו להתקשר מחר בבוקר! מצעיר שנעצר נלקח הטלפון הסלולארי ונאמר לו לבוא לקבלו במשטרה. הוא נשלח הלוך וחזור מהמת"ק לתחנת המשטרה. כשהתקשרנו למאהר לשאול מה הוא מייעץ לו לעשות הייתה תשובתו: "שיתקשר לשב"כ" ..ב- 5 אחר הצהריים הורשו כל אלה שלא ויתרו ולא הלכו הביתה, להיכנס למת"ק. עזבנו.ליד מחסום 300 הישן ישבו כ- 20 מעוכבים. אחד פנה אלינו בשל החשש שייעצר. נתנו לו כרטיס של המוקד.במעבר רחל עצמו עמדו בתור כ- 100 פלשתינים עייפים שחזרו מיום עבודה. רק חלון אחד פעל ודרכו עברו קודם כל התיירים שחזרו מבית לחם. סבלנותם של העומדים בתור לחזור הביתה כמעט ופקעה. גם הצעקות של החיילים המטיילים מעל לראשיהם הוסיפו לאי השקט שבתור.ניסינו להשיג את רוני בטלפון אך זה היה תפוס. כשהצלחנו לדבר עם מזכירתו כבר נפתחו שתי עמדות מעבר נוספות והתור התפוגג בהדרגה.פגשנו בתור ידיד שלנו מוולאג'ה שבעבר היה הולך לעבודתו דרך השדות (אף על פי שיש לו אישור) באומרו שזו דרך מהירה יותר. עכשיו הוא חושש שמא יילקח ממנו האישור אם ייתפס. מתוך עניין לבדוק כיצד מתבצעת חלוקת המספרים בבוקר חזרנו הנה ביום רביעי (05.07). מיד אחרי המנהרה ראינו ערמות של תיל דוקרני מוכן לקראת בואם של החיילים להתקינו ממערב לכביש. במת"ק עציון ראינו תור מסודר של כ- 40 אנשים וכמה נשים, עומדים בחוץ (עדיין בטווח הסרחון מבתי השימוש). רועי, תחת חיפוי של חייל אחר, חילק מספרים לאנשים ששמותיהם הוקראו על ידי פלשתינאי שרשם אותם בבואם. כל מי שגילו מעל 30 קיבל מספר. בין המסורבים אחות בת 23 שרשיונה עומד לפוג בשבוע הבא. בדמעות בעיניה אמרה כי אין לה סיכוי למצוא עבודה בבית לחם. אישה מבוגרת המתלוננת על כאבי גב ישבה במונית אחרי שקיבלה את המספר שלה ואמרה כי תחזור אחרי מספר שעות. היא הדגישה שהרשויות הפכו את החיים לבלתי נסבלים ובכל זאת מופתעים כאשר אנשים מבטאים כעס. אחת הדרכים הנקוטות בידי הרשויות היא לשמור על עמימות בכל נושא. אף פעם אינך יודע אם יחולקו מספרים במהלך היום או רק בשמונה בבוקר (שעה בלתי אפשרית לחלק מן האנשים).בצאתנו לכביש 60 פגעה מכונית של תושב אלון שבות במכוניתנו מאחור וגרם לנזק רציני לפגוש. על אף העובדה שנשאנו תגים היה אדיב והכיר מיד באחריותו לתאונה.