א-ראם וקלנדיה
אר-רם קלנדיה, יום א', 16.7.06, אחה"צ. משקיפות: תמר פ., רחל, חנה, יעל ופיליס ו. בדרך לירושלים התקשר מוסא לבקש שניגש למת"ק לברר מה קורה עם האישור להביא ארצה את הארון של מוחמד, הילד בן השמונה שנפטר באיטליה בשבוע שעבר בעודו ממתין להשתלת כבד.15:00 – א-ראם: בדרך לקלנדיה עברנו ליד המחסום. ראינו רק תנועה דלילה של כלי רכב והולכי רגל. קצת הלאה פרקו את הבלוקים בכניסה לכיכר דאחיית אל בריד והשיגו אותם כמה מאות מטר לאחור. הנסיעה הייתה הרבה יותר פשוטה.15:15 – מחסום קלנדיה: מנוף מציב בלוקים מבטון בכניסה הצפונית למחסום וכך מצר את המעבר לכדי 50 סמ'. להולכי רגל היה קשה לעבור. מה עושה נכה בכסא גלגלים? מה עושים הורים אם עגלות ילדים?כאשר נכנסנו למחסום קבוצה אחת ניגשה ישר לאזור ההמתנה של משרדי המת"ק שם התנהלו הדברים כסדרם ללא בעיות מיוחדות. במחסום עצמו לא היה תור של הולכי רגל ברחבה הצפונית אולם כ-50 איש/אשה/וילד המתינו בשרוול היחיד שפעל, חלק מהם יותר מחצי שעה. חייל וחיילת נשמעו ברמקול נותנים פקודות בערבית לאנשים במרחב הבידוק. עקב איכות מערכת הכריזה, פקודותיהם אינן נשמעות בבירור ואז הם מאבדים את סבלנותם וצועקים על האנשים בעצבנות וחוסר נימוס, מה שגורם להתלקחות תקריות. אחרי כמה דקות הרמנו טלפון לאופיר ותוך זמן קצר נפתח עוד שרוול
והתור התחיל להתקדם בזריזות.עברתי דרך המחסום ושכחתי את הטלפון הנייד שלי על מכונת השיקוף. בחור שיצא אחרי הודיע לי שהטלפון נמסר לחיילים לשמירה. חזרתי צפונה לעבור שנית. החיילת שהפעילה את השערים ברחבה הצפונית הייתה שקועה בקריאה ולא שמה לב למצב בשרוול וברחבה (כדי להזרים ממתינים) וגם לא למסורבי מעבר שלא הצליחו לחזור לכיוון רמאללה דרך הקרוסלות הנעולות. מערכת האינטרקום במקום נותקה כנראה והיה קשה מאד לעורר את תשומת ליבה. בתוך המחסום שוב פעל רק שרוול אחד ובן אדם יחיד, בעל ת"ז פלשתינית, היה בתוך מרחב הבידוק. לא היו לו האישורים המתאימים אבל היה בידו הזמנה לבית המשפט והוא התקוטט (מילולית) עם החייל העצבני וסירב להתפנות. נראה שהמערכת הנוכחית אינה ערוכה לטפל במצבים בעייתיים כאלה. לבסוף, כאשר המון אנשים ממתינים מעבר לקרוסלות ומתעצבנים, הגיע חייל מג"ב לטפל במצב, שמע את צעקות השבר של האיש ואמר לו: "מה שהוא [החייל] אומר, זה קדוש בשבילי." חייל המג"ב סילק את האיש מהמחסום ואז התור שוב התחיל להתקדם בעצלתיים.סניף הדואר במחסום סגור על מנעול ובריח זה כבר השבוע השני.עזבנו את קלנדיה בשעה 17:30 וחזרנו לא-ראם דרך חזמה ופסגת זאב. לא היה לחץ של עוברים במחסום א-ראם ולא במחסום שועפאת אליו ניגשנו בדרכנו הביתה.