אבו דיס, כולל שיח' סעד

קונטיינר, מעבר זיתים, אבו דיס, שייח' סעד - יום ב' בבקר, 24.7.06משקיפות: מיה ביילי, ג'ודי שוטן, ענת טואג (מדווחת):6:30: קונטיינרתור של כ-20 מכוניות מצטופף למעבר לכיוון בית לחם. תעודותיהם של כל נוסעי המכונית נבדקות במקום (ללא לקיחתן לבדיקה במחשב). אנחנו מתקשרות ל"עוטף ירושלים" לשאול מה פשר הדאגה העמוקה לביטחון תושבי בית לחם וחברון, שכל רכב היוצא בכיוון שלהם נבדק - התשובה המפתיעה היא: התרעות ביטחוניות. התשובה הזאת עובדת לכל כיווני הנסיעה. יש לנו חשד שיש לכך גם קשר להוראה החדשה, שדיווחנו עליה בשבוע שעבר, שנאסר על פלשתינים בעלי תעודה כחולה לנסוע לשטחים כדי "לא לסכנם". אשר לתנועה בכיוון ירושלים - בתחילה אין שום עיכוב, אך אחרי כחצי שעה מגיעות הכלבניות, והדבר מסמן תחילת בדיקת המוניות הנוסעות לירושלים (כאן התעודות נלקחות ומוחזרות אחרי בדיקה במחשב, לא ראינו בדיקת כלבים). נוסעי המונית מגלים לנו במרירות שהעיכובים הם רבים מנשוא השבוע. אדם העובד ברמאללה מספר שאתמול המתין ב-3 המחסומים שצריך לעבור בדרך לרמאללה - 3 שעות בכיוון הלוך. אנחנו מנצלות שיחה עם אלישע מהמת"ק, שהיה במקום כשהגענו, כדי להביע את דאגתנו מהנעשה בשייח' סעד. התושבים שם בעלי התעודות הפלשתיניות לא מצליחים לעבור לג'בל מוכאבר ויש תקריות אלימות רבות. אלישע, אדם יעיל וענייני, סבור שדווקא שהולכים לקראתם, אך מבטיח לבדוק שוב.7:45 מעבר הזיתיםהתכוונו להגיע מוקדם, כי נאמר שהלחץ הגדול הוא בסביבות 5:30 - 6, אך גם הפעם לא הצלחנו. יש שתי עמדות פעילות, ותור משתרך גם לפני הקרוסלה החיצונית - כ-15 אנשים - הנורה האדומה דלוקה רוב הזמן. יש סֶגֶר היום, וגם בעלי אישורי עבודה אינם עוברים. רק מקרים הומניטריים ומקצועות נדרשים מורשים (כשמישהו עובר, יש צעקות בכריזה "במה אתה עובד?" וחלק מהאנשים נשלחים בידי החיילת מהרמקול ישר חזרה. הממתינים בתור שואלים מתי יסתיים הסגר. אופיר מהמת"ק אינו יודע, אך מסתבר לנו מאוחר יותר, שביום רביעי יש כוונה להסירו. שני פועלים מספרים לנו שכשיש סגר, הם מפסידים כסף בנוסף למשכורת, כיוון שהמעסיק גובה מהם על סידור רישיון העבודה - 3,000 ש"ח ל-3 חודשים, וכך מתבזבז זמן האישור. אנחנו נדהמות ומבררות עם חנה בר"ג. חנה חוזרת אלינו ומספרת שאכן הכול רשמי וזה לא סתם מעסיק גנב: המדינה גובה מכל עובד פלשתיני 900 ש"ח לחודש (!) עבור ביטוח, זכויות וכו'. נראה בלתי סביר בעליל, אך בהחלט בתוקף, לפי חנה.דרך אגב, אלישע הסביר לנו שכדי להיכנס למעבר הזיתים צריך לתאם מראש עם המשטרה במספר 100. החלטנו לנסות בפעם הבאה.8:30 הפשפש וחומת אבו דיס. הפשפש נראה נטוש למדי. 2 חיילי מג"ב, אחד מהם ענייני ומסביר בסבלנות לאנשים שאסור לעבור. אנחנו מודות לו על היחס האדיב. למטה, באזור תחנת הדלק, רצים לאורך החומה כמה אנשים שניצלו שעת כושר וחצו באזור הבנייה. זה לא יהיה אפשרי עוד מעט.8:45 בירידה מא-טור דרך תחנת המשטרה – מחסום פתע. 4 מעוכבים. לשאלתנו נאמר שאוכפים את הסגר. האנשים משוחררים במהירות, ואיש אחד שבידיו אישור עבודה בישראל מנסה להסביר ש-3,000 עצים באזור רחובות מחכים שהוא יפתח את המים. עוד יום כזה והם יתחילו להתייבש. הוא היחיד עם המפתח. אנחנו מבטיחות לעזור להעביר את המפתח לבעל הבית אם לא יימצא פתרון אחר (הוא אינו פונה אלינו - כנראה שהסתדר). חברו מספר על תרומת דם שהוא חייב לתת לאמו החולה במוקסד, אך כשאנחנו ניגשות לדבר עם חיילי המג"ב מתברר שנתנו לאדם אחר לעבור מסיבה כזו בדיוק לפני כמה רגעים, ורק אז הודיע מיודענו שגם הוא באותו מצב. 9:00 שיח' סעד. צעקות היסטריות נשמעות מרחוק: "ארגע לוורא, מיד, טחנתם לי את המוח, אני לא יכול יותר". במחסום עומדות כמה נשים ומנסות להרגיע את החייל הצעיר ולדבר על לבו, הן מרגישות שאינו קשוח על אמת. אנחנו מדברות עם הבחור ומסתבר שהוא במקום מ-3 לפנות בוקר. הייתה בבוקר מוקדם התקהלות עצומה, רימוני גז ובלגן, ועכשיו חם ומתיש וההוראות חד משמעיות. לא להעביר אף אחד למעט מקרים הומניטריים קיצוניים (וזה לא כולל זקנים ותור לרופא לחולים). זה בהחלט קשה לביצוע. פתאום הוא צועק למפקד שלו, שמבצע מיון במעלה הגבעה: "אני לא יכול יותר. תעברו כולם. הן (הוא מתכוון אלינו) משגעות אותי עם השאלות שלהן". לכמה דקות קצרות יש מעבר מהיר של נשים וזקנים. המפקד, שנראה קצת יותר רגוע, מתאונן על כך שכולם עכשיו חולים בשייח' סעד, וזה הכול סיפורים כדי לעבור. הוא מספר שהיה נוכח בגופו ב-3 פיגועים וקבר חברים שנהרגו. אין ספק שהמצב הזוי פה, והחיילים הצעירים נראים במצב נפשי רעוע. מסקנה עגומה מהמשמרת: אין ספק שהפלשתינים "אוכלים אותה" בגלל המלחמה בלבנון. אנחנו מוציאים עליהם עצבים ואיסורים. הם אינם מבינים כלל מה הם קשורים לכל הנושא הזה, וההתרעות על פיגועים תומכי חיזבאללה נראים לרובה של האוכלוסייה כמו עוד שיטה שלנו להשפילם.