כולל שיח' סעד
שיח' סעד, אבו דיס, מעבר זייתים יום ו' 4/8/06 AM 8:40 – 12:30 משקיפות ומדווחות: מיכל ז., ריטה מ., קלר א.שיח' סעדתקציר: פצצות הלםגם בשיח' סעד הפלסטינים כבר למדו: אין מעבראנשים מיואשים: אין עבודהמפקד פטפטן ופטרנליסטיבדיוק כשאנחנו מגיעות מתפוצץ רימון הלם. חייל צועק "ארג'ע" ורץ אחרי מוניתשיחה עם מפקד המחסום. הוא לא יודע בדיוק מדוע נזרק הרימון: "היתה התקהלות". מסתבר אחר כך שמדובר בהתקהלות של 4 אנשים ששוחחו...המפקד מרבה לדבר ופותח בהרצאה בסגנון אנתרופולוגי. לשאלתנו מה ההנחיות לגבי היום הוא מקריא לנו מתוך הודעות ה- SMS שלו: "הנה שחור על גבי ירוק: סגר
מוחלט מ- 31/7 עד 5/8 . היום יכולים לעבור גברים מגיל 40 , לנשים אין הגבלת גיל. הכוונה היא רק לבעלי תעודות זהות כחולות. כמובן גם אישורים מיוחדים".3 ג'יפים. ליד הכביש, בכניסה לכפר בודקה חדשה מפח ובטון (לחקירה?).אנחנו הולכות בתוך הכפר, משוחחות עם אנשים. אין עבודה. בחור צעיר שעבד בירושלים מובטל כבר חודשיים. אין לו תעודה כחולה, אסור לו להתקרב למחסום והוא נראה מיואש. אנחנו מגיעות ל'שביל החמורים', רואות מונית שמגיעה מסווחרה, יורדת עד למטה ומורידה בני משפחה שמתחילים לעלות בשביל התלול, עמוסי חבילות. ראש המשפחה בוחר להתלוצץ כשהוא מגיע לביתו: "עכשיו צריך מטוס פה. עוד מעט אולי ישימו לנו שטיח אדום!"נשים מבוגרות שהגיעו מבית לחם ורוצות לבקר בהר הבית מתחננות שנעזור להן לעבור. אנחנו מנסות לדבר אל ליבו של המפקד אבל הוא נאחז בהוראות: "לא מעבירים אף אחד, יש סגר".פה ושם פצצות הלם, כדי "לפזר התקהלויות" למרות שיש מעט אנשים יחסית. לפני זמן לא רב ניסו מאות פלסטינים לעבור דרך המקום היחידי שבו עדיין לא נבנה 'טרמינל' אבל היום יש מעט אנשים: הם כבר למדו שגם כאן לא עוברים. [בקרוב תעבור החומה ותנתק את תושבי שיח' סעד מג'בל מכבר, שם נמצאים רבים מבני המשפחות שלהם ומשם הם מקבלים את רוב השירותים ולא ברור כלל לאן יפנו כשיהיו מנותקים. השהיית בניית החומה בצו בית המשפט באה עכשיו לקיצה עם ערעור המדינה על החלטה קודמת של וועדת הבדיקה.]אבו דיס – אל עזריהמה שהיה פעם שער: ניסיון ללכת לאורך "הקיר הדקורטיבי" הסמוך לבתים והתוחם את כביש הביטחון. החיילים מנסים לסלק אותנו משם אך עונים על שאלותינו ומסבירים שהקיר הזה יתחבר לחומה שנבנית מאחורי המנזר. בצדו השני של הקיר נמצא הכביש הפלסטיני. הוא חסום בינתיים אך אמור להיפתח כשהבנייה תסתיים.במלון: הכביש חסום והתווסף תמרור 'אין כניסה' על השער. כמעט ולא נשארו חלונות במלון.פתח המעבר לאלעזריה: 10 נשים מבוגרות ומספר גברים ממתינים בצד המזרחי של החומה. 3 מג"בניקים מונעים מעבר. יש לפלסטינים סבלנות אין קץ אבל המג"בניקים כבר לא זזים מכאן כמו פעם ובשעה 17:00 יגיע צוות חדש...אחת הנשים פונה אלינו, מציגה זימון למשרדי אונרא על מנת לקבל זריקת אינסולין. היא חולה סוכרת והזימון הוא ל- 1/8/06 אבל עד עכשיו לא נתנו לה לעבור. מגיע ג'יפ ואנחנו פונות למפקד, מראות את הזימון ומבקשות שיאפשר לה לקבל את הטיפול החיוני. בסופו של דבר הוא מסכים.אישה מבוגרת, מכופפת ומקומטת, נראית כבת 100 מתחננת לעבור גם היא כדי להתפלל פעם אחת בהר הבית, אבל מכסת החמלה נגמרה:- "אם אתן לה לעבור אצטרך לתת לכל הזקנות האלה לעבור"- - "אז אולי באמת תתן לכולן לעבור"- - לא! יש הוראות, יש סגר.בכל זאת בשורה משמחת: בעל בית הקפה הקטן מספר שהעותרים זכו במשפט ובקרוב מאוד יתחילו להזיז את החומה מזרחה כך שביתו ובית הקפה שלו יימצאו בתוך שטח ירושלים הישראלי.>מעבר זייתיםכמעט אין נפש חיה.מכר שלנו שהגיע לשם עם רכבו מספר שרק בבוקר יש אנשים. שאר היום ה'מעבר' שומם. לדבריו נותנים לעבור רק למי שצריך להגיע לבית חולים. לעומת זאת, לפועלים מצוידים באישור מקבלן, לא נותנים לעבור.בראס אלעמוד חסימה. שוטרת מונעת מאיתנו את המשך הנסיעה לכוון העיר העתיקה והיא מפנה אותנו לפנייה שמאלה. היא מאוד עוקצנית, סמכותית, תוקפנית. היא טוענת שכבר 4 שבועות לא עוברים מכאן. אנחנו מתברברות קצת, אנשים אומרים לנו שהכל חסום ושאין מעבר לירושלים המערבית מכאן. אנחנו חוזרות לאותו מקום: השוטרת נעלמה והשוטר שמחליף אותה מאפשר לנו לעבור בדרך הרגילה. ככל שאנחנו מתקרבות להר הבית, אנחנו רואות חיילים רבים שבוקדים פלסטינים בדרכם להר.