חיזמה, ליל וקלנדיה

קלנדיה, יום שלישי ה 12.9.06, אחר הצהריים.משקיפות: סוזן, אורית ומור (מדווחת)מחסום חיזמה (15:20) - התנועה זורמת.מחסום ליל - התנועה זורמת והחיילים לא בודקים.קלנדיה 15:30 - מגרש החניה כמעט מלא לחלוטין. במחסום המכוניות תור של כ 20 מכוניות. מהירות המעבר סבירה.במחסום הולכי הרגל נמצאים כ 40 אנשים. רק שני מסלולים מתוך ארבעה פתוחים והתורים מתקדמים אבל לאט. אין הפרדה ברורה בין נשים, גברים וילדים. כמה אנשים יוצאים מהמת"ק. הם לא מרוצים. אחד מהם מספר שהוא מורה בירושלים משנת 1983. הוא מלמד בבית ספר נוצרי אך הוא עצמו מוסלמי. כדי להגיע לעבודתו הוא צריך לחדש כל את אישור המעבר שלו. לפני כמה ימים פג תוקף האישור והיום הוא קיבל בפקס טופס ממנהל בית ספרו המאשר את עבודתו שם. כשבא היום למת"ק לבקש את האישור לא נתנו לו מפני שהוא מוסלמי. (שמוסלמי ילמד בבית ספר של נוצרים????). אמרו: תבוא מחר. בלית ברירה הוא חוזר הביתה, בתקווה שמחר לא יאמרו לו שהאישור מהמנהל כבר לא תקף.לפי דבריו יושבים במת"ק כ 30 - 40 איש נוספים. אחת מהם אישה מבוגרת, בת 70 בערך, אשר ביקרה חולה בגדה, וברצונה לחזור לביתה שבעזה. "היא יושבת כבר 3 שעות , נרדמת על הכיסא, ואף אחד לא מטפל בה".16:24 – פתאום סוגרים את אחד מהמסלולים, החיילית מכריזה שעל כולם לעבור למסלול מספר 1. כשאנחנו מתעכבות היא פונה אלינו תוך התגרות מזלזלת : "נשות מחסום ווטש , המסלול נסגר, אין פה כבר שום דבר מעניין..." לשאלתנו מדוע המסלול נסגר היא כמובן לא עונה.כ 40 אנשים מצטופפים במסלול אחד. הבדיקות איטיות ומהר מאוד מתווספים עוד אנשים לתור והלחץ נהיה גדול. חלקם עומדים במסלול וחלקם עומדים מאחורי הקרוסלה החיצונית.אנו פונות לנציג המת"ק, מפנות את תשומת ליבו לתור המצטבר ושואלות על סיבת סגירת המסלול. הוא אומר שיברר. בינתיים, פונה אלינו אישה בהריון ומבקשת שנעזור לה לעבור מהר מכיוון שהיא סובלת מבעיות ברגלים ובדם ולא יכולה לעמוד זמן רב. אנו מפנות אותה לנציג המת"ק. הוא אומר לה שתשב כ 10 דקות על הספסלים בחוץ, עד שיפתח המסלול הנוסף. הוא מסביר לה שקבוצת אנשים חשובים מגיעה עכשיו ובגלל זה סגרו את המסלול השני. לאחר כ 10 דקות עוברת הקבוצה ונציג המת"ק קורא לאישה ומעביר אותה. המסלול השני גם הוא נפתח, אך הלחץ עדין גדול. אנו מתקשרות לחמ"ל שמעביר אותנו לחמ"ל אחר. שם אומרים לנו שיבדקו.ב- 17:00 אנו צריכות לחזור הביתה ועוזבות את המקום, אך הלחץ עדין לא השתחרר.