קלנדיה
קלנדיה, יום ה', 2.11.06, אחר הצהרייםמשקיפות: תמר ו. ,עפרה ב. , רוני ה. (מדווחת)נסענו את כל הדרך לקלנדיה דרך א- ראם ,ומשם צפונה, לאורך החומה. במחסום א- ראם היה טור ארוך של מכוניות לירושלים והמעבר היה איטי, אך לא התעכבנו משום שרצינו להגיע למת"ק קלנדיה בזמן.הגענו לקלנדיה ב- 15:45 ופנינו מיד למסלול 5 ישירות למת"ק. פגשנו שם אדם שהמתין מ- 9:00 בבוקר לקבלת אישור כניסה לירושלים עבור אשתו (הוא מנוע שב"כ
) . בנם שוכב פצוע קשה מאוד בבית חולים "שערי צדק" מזה חודש וחצי. הבן נידקר באבו דיס במהלך סכסוך בין צעירים ,שהפך לסכסוך בין משפחות לאחר שצעיר אחר נרצח שם.האב סיפר לנו שבבוקר היו במת"ק כ- 80 אנשים ואשתו התקבלה רק בשעה 15:00. אנו ראינו אותה יוצאת עם האישור ב-16:10, רעבה ומאושרת . ניתן לה אישור כניסה לשבועיים לביקורים יומיומיים.ב- 15:55 הגיעה אישה והחייל אמר לה שהמת"ק כבר סגור. הערנו לו שהמת"ק ניסגר ב – 16:00 ועליו לקבל כל מי שמגיע לפני שעה זו. הוא הכניס אותה ,אולם באופן מוזר מאוד בדיוק "נפל" המחשב והאישה נשלחה בידיים ריקות.ברחבת ההמתנה של המת"ק נוכחנו שוב לראות באיזו מידה קלנדיה משמש "מעבר לדוגמה" עבור התקשורת המקומית והבינלאומית, שקל ונוח להגיע אליו. בחודש הרמאדאן אכן צבאו על המחסום אלפים, אשר התפתו להאמין להבטחות השווא בדבר "הקלות", אולם היחידים שניתן להם לעבור בקלנדיה הם פלסטינים בעלי תושבות ירושלמית ובעלי אישורים מיוחדים. כך מלכתחילה מוגבלת מאוד תנועת העוברים ברכב וברגל. לכן היא זורמת ורק לעיתים נדירות אנו עדות לעומס וצפיפות. אך בל נשלה את עצמנו : קלנדיה הוא מחסום לדוגמה השולל תנועה ממרבית הפלסטינים , תושבי הגדה המערבית.