א-ראם וקלנדיה

א-ראם, קלנדיה, יום ב', 4.12.06, בוקר צופות: מור ב., רותי ר.(מדווחת) אורחת: נועה 07.10 - 08.00 – א – ראם הרבה תלמידים בדרכם לבית הספר בזרימה די חופשית, החיילת בודקת תיק מפעם לפעם. מספר מעוכבים, גברים שקפצו מעל הגדר, עומדים ומחכים לברור. מסלול המעבר היה כל הזמן די מלא באנשים בדרכם לירושלים, הבדיקה קשוחה על פי הספר, אנשים נשלחים לקלנדיה, גם בעלי תעודות זהות כחולות, כל מי שאיננו מדחיית אל בריד ואין לו מספר – לא עובר, לא מוותרים לאף אחד. בדיקות המכוניות מתבצעות לשני הצדדים ויוצרות לעתים פקק גם בכיוון א- ראם. אנחנו שואלות את מפקד המחסום מדוע כל כך הרבה אנשים עם תעודות כחולות וללא מספר מנסים לעבור והוא אומר שהם מנסים אבל אצלו לא יצליחו, הוא עובד לפי הכללים ובטוח שזה עדיף גם להם. אנחנו מציעות הסבר אלטרנטיבי: אולי בקלנדיה מלא מאוד (דבר שהתברר כנכון). המעוכבים כל הזמן בטיפול לדברי המפקד.08.20 – 10.30 - קלנדיה הדרך לקלנדיה היא מבוא מתאים לבושה שישראלי הגון חש בדרכו למקום הזה: מהמורות, בורות, אבנים וחורים בדרך העפר הזו. על החומה בדרך גרפיטי של דלת קטנה.בכניסה, לפני שלושת הקרוסלות מחכים אנשים רבים. התור מגיע עד אולם הכניסה. 3 מסלולים (כולל זה של המת'ק) פתוחים, לאחר זמן מה נפתח מסלול נוסף. אחד האנשים שעובד בעטרות אומר שגם אתמול היה בלגן גדול מודם בבוקר. גבר שעומד או-טו-טו לעבור את הקרוסלה אומר שמחכה שעתיים. תלמידי תיכון מחכים באולם עד שישתחרר הלחץ. הם מאחרים לבית הספר, מתפתחת מריבה בין התלמידים באולם. אולם ההמתנה מטונף, בתי השימוש נעולים.ב-08.30 מגיעה הכיתה של ילדים עם צרכים מיוחדים שעוברת כל יום. לוחצים ולוחצים על הכפתור לפתוח את השער עבורם ואין תגובה. מבפנים נשמעות צרחות ברמקול של אחת החיילות "סתום את הפה". המורה המלווה את הילדים מנסה להסב את תשומת לבו של החייל בבוטקה בכניסה שעומד עם הגב אליה, בסופו של דבר נפתח השער והם עברו. במקביל פתחו את הקרוסלות לזמן ארוך יותר וכ-70 אנשים נכנסו בכל פעם. (עדיין נשאר תור ארוך בחוץ).בינתיים מודיעים ברמקול שהמת'ק סגור. יוצא אדם שצריך אישור דחוף, אני מתקשרת לד. והוא מסביר שהמת'ק איננו סגור. אם ובתה הקטנה בעלות פספורט אמריקאי רוצות לקבל אישור לחדש את הפספורט של הילדה. אין שום אפשרות לעזור לה כי ישראל לא מאפשרת לפלסטינאים להגיע למזרח העיר לקונסוליה האמריקאית. חנה ב. הפכה הרים וגבעות ולא הצליחה לעזור בעניין אלא לאדם נכה אחד. בתוך טרמינל בכניסה למת'ק מצווה אחד האנשים להיכנס לחדר צדדי לחקירה ומכיוון שהוא מסרב, מאיימים החיילים שאף אחד לא ייכנס ואף פונים לעומדים הרבים בתור שישפיעו עליו להסכים. הם אומרים שאינם שולטים עליו. האיש מבקש לדבר עם גבי, מאיימים עליו שיוכנס בכוח, אחד החיילים צועק עליו שבחיים הוא לא יקבל תסריט. הם דורשים את התעודה שלו והחיילת חוזרת שוב ושוב על כך שהיא באופן אישי תגיד לגבי שלא ייתן לו אישור. אנחנו פונות לאופיר והוא אומר שיבדוק. לאחר כמה דקות החיילים מכניסים את האיש לחדר ונותנים לשאר האנשים לעבור. בינתיים מצטבר שוב תור ארוך לפני הכניסה.החיילת במסלול מס' 1 כל הזמן צועקת, מאיימת ולא מוכנה להקשיב. אב עם בן עם אישור שצריך לרופא עיניים כמעט מסורב על ידה. רותי מחכה ליד האשנב (עמדה לעבור אחריהם ), החיילת מתעצבנת וצועקת עליה שתלך משם, היא מפריעה בעבודה, רותי אומרת שגם לה יש עבודה פה ונשארת, אח'כ היא חוזרת מעבר לקרוסלה, האיש גם הוא מתעצבן ואומר שאין מדינה בעולם שלא נותנים לעבור לאבא שיש לו אישור, עם ילד שכולם רואים הוא צריך רופא עיניים. החיילת ממשיכה לצעוק, רותי ממשיכה להסתכל מעבר לקרוסלה, בסוף נותנים לו לעבור. רותי עוברת ומבקשת את שם החיילת, היא בגסות מסרבת וגם חברתה מודיעה לרותי שיעצרו אותה. החדר שמאחורי קיר הזכוכית מלא בקצינים ושוטרים, כולם צופים במחזה. רותי אומרת שהיא רוצה להתלונן על החיילת. שוטר אחד (ללא שייך למחסום ורק במקרה נמצא שם), מסביר לנו איפה אפשר להתלונן. כשאנחנו מצליחות בסופו של דבר לדבר עם המפקד, שהיה עד לכל התקרית בתוך חדר הבקרה, אמר לנו "סיפור ידוע", לא התייחס למרות דיבורה הרך והנעים של מור.ב – 10.30 הרבה אנשים מאחורי הקרוסלות, רק שני מסלולים פתוחים. שוב אנחנו מבקשות לפתוח מסלול נוסף.