ענתא, קלנדיה וא-ראם

ענאתא, קלאנדיה, א-ראם, 05 דצמבר 2006, בוקרמשקיפות: דנה רובין, נאוה אלישר (מדווחת)"ווטש, אתן לא עוברות!" (מכיוון רמאללה לכיוון ירושלים)"מה את מציעה, שנקנה דירה ברמאללה?""יש לי הוראה, אתן לא עוברות!"האם נשים בהריון פטורות מהמעבר במגנומטר?ענאתא: 06:40 – כל כך מוקדם וכבר תלמידים רבים בדרכם להסעות לבית הספר. התנועה זורמת בשטף. למרות שהחייל מציץ מחלון הרכב, מזהה את הנהג ומסמן לעבור – נוצר פקק של רכבים בדרכם החוצה. מה היה קורה אם הוא היה מתעקש לבדוק כל תעודה ותעודה? אבל האנשים קבועים ובעלי תעודה כחולה, יכולים לעבור. בחור צעיר עובר מהצד ומנפנף בתעודתו הכחולה לחייל. התעודה נלקחת ממנו והוא נאלץ לחזור ולעבור במסלול הבידוק, כמו כולם. בחור אחר, נלקח לשיחה בצד השני של הכביש לאחר הצצה חטופה בעטיפה הכחולה של תעודתו. הוא משתחרר תוך 3-4 דקות.המפקד מבקש שלא נפריע, שנצא מהמחסום ונעמוד למטה או למעלה. אנחנו בוחרות למלא את דרישתו כלשונה. בצד המחסום, כשני מטר מהבידוק, יש סלע ואנו עומדות עליו "למעלה", כנדרש.קלאנדיה: 07:30 – בבואנו, מוקדם מהרגיל (לא עצרנו בא-ראם), חיכו עשרות אנשים לפני הקרוסלות החיצוניות. בפנים יכולנו לראות ארבעה מעברים פתוחים לקהל וכולם עמוסים. האור בכל הקרוסלות החיצוניות היה אדום. כעבור דקות ספורות נדלק האור הירוק וכל האנשים הוכנסו.חיכינו לבדוק את קצב זרימת האנשים פנימה, לא נוצר עומס חדש. יתכן שהעומס שהיה בכניסה נבע מכך שלא כל ארבעת המעברים פעלו לפני שהגענו. אישה שבגדיה צפצפו לא הצליחה להיכנס למת"ק. "את לא שומעת, זה מזמר, מזמר, מזמר!" אמרה החיילת והאישה עברה כעשר פעמים במגנומטר כשהיא מורידה פריט זה או אחר, אך ממשיכה לגרום לצפצוף. לבסוף נכנעה והלכה למעבר מספר 3, הלכנו אחריה. גם במעבר זה צפצף המגנומטר כמה פעמים, אך החיילת הפעילה שיקול דעת והניחה לה לעבור. רופא בעל אישור מעבר תקף ומכתב המציין שהוא עובד כיועץ במחלקת הרנטגן של הדסה עין כרם התלונן על התור המתמשך. החולים היהודיים מחכים לו בשעה 8:00 בבית החולים והוא עדיין תקוע בתור. פעם היה כאן מעבר מהיר לבעלי תפקידים, היום כולם שווים בחוסר האונים. ביקש שנציין את תלונתו בדיווח. צריך להיות תור אחד מהיר יותר שבו יבדקו רק מקרים הומניטאריים למיניהם, כולל רופאים. מעבר 4 התנהל בתוקפנות רבה על ידי חיילת צעקנית במיוחד. "אל תצעקי" ביקש בחור משכין שלום שלא ממש הבין מה היא רוצה מהקהל. "אני אצעק עד שתבינו, יש לך בעיה? לך תתלונן!"אישה בעלת אישור מעבר הגיעה עם בנה בן ה-13. שמו לא היה רשום בתעודת הזהות שלה והוא לא הורשה לעבור. ניתן היה לבדוק אם הוא מהמשפחה אם היו שואלים אותו על פרטים הכתובים בתעודת האם – אך למה לטרוח. אחר כך ראינו את האישה עם בנה מנסים במעבר 3 וגם שם ללא הצלחה. בצאתנו ראינו אותם עולים על הטקסי, מעבר 1 היה כנראה יותר הומניטארי.בינתיים פחת העומס ושני מעברים נסגרו – עומס חדש נוצר על שני המעברים שנשארו פתוחים.כשניסינו לעבור את הבידוק לצד השני נתקלנו בהתנגדות מסוג חדש לחלוטין: "ווטש, אתן לא עוברות!" ניסינו להגיב בבדיחות, "שנקנה דירה ברמאללה?" אך החיילת לא ניחנה בחוש הומור. "יש לי הוראה, אתן לא עוברות!". ויתרנו על הויכוח ועברנו למעבר 2. שם תפס אותנו, המפקד שהוזעק והעיר בחומרה שאסור לנו להיות במעברים – רק בסככה החיצונית או ליד המוניות. אבל גם הוא הסכים שמותר לנו לעבור את הבידוק כדי להגיע מהסככה לחניית המוניות. עברנו.08:40: הצצנו לכיוון סככת המצפים במת"ק, כ-30 אנשים עמדו בצד או ישבו על הספסלים ועל הרצפה. המת"ק עדיין לא נפתח. צעקות רמות מכיוון מעבר 3 הזעיקו אותנו להציץ פנימה לאזור הבידוק."תורידי את המעיל, תרימי את החולצה...." האישה צעירה התנגדה ואמרה בעברית צחה "אצלנו לא עושים דברים כאלו, יש לנו מסורת"."תיכנסי (לחדרון האטום), אם אני ארצה אני אוריד לך את כל הבגדים..." תורידי את המעיל, תרימי את החולצה...." האישה צעירה התנגדה ואמרה בעברית צחה "אצלנו לא עושים דברים כאלו, יש לנו טראדישן (מסורת)". האישה הוכנסה לחדר האטום וצעקותיה נשמעו גם משם. לאחר שתי דקות היא שוחררה. שאלנו לשלומה וגילינו שמטרת הבדיקה הייתה לראות אם הבטן שלה (בערך חודש שביעי) היא מסוג תינוק או מסוג פצצה. היא עוברת שם בכל יום בדרכה למספרה בתלפיות בה היא עובדת. יש לה את כל האישורים, רק מה, גם בטן עגולה וחשודה.א-ראם: 09:40 – בדרכנו חזרה לירושלים עברנו דרך מחסום א-ראם. התנועה הייתה כל כך דלילה שנראה היה שאין מה לבדוק – טעינו.שני מתנדבים זרים עמדו ושוחחו עם שתי מורות חיילות שהוצבו במחסום למשך 30 ימים. כשאנחנו הצטרפנו לשיחה מיד קפץ המפקד והודיע שאסור לנו לדבר עם החיילים ושאם יש לנו שאלות שנפנה אליו. לאחר כמה דקות בכל זאת אושרה לנו שיחה אישית עם הזוטרות שהציגו עצמן כשמאלניות מבית אך חסרות אג'נדה פוליטית בהיותן במחסום. אביה של אחת מהן פעיל בתאיוש.... בצד עמדו נציגי מס הכנסה וניצלו את העצירה של בעלי המוניות במחסום כדי לבדוק את מוסר התשלומים שלהם. אין מה לעשות, זו זכותם.גבר צעיר חסר כל תעודה שהיא רצה לעבור למשטרת ירושלים כדי לקבל את הסלולארי שלו, תעודת הזהות שלו ועוד כמה פריטים אישיים שלא הוחזרו לו כשהשתחרר מבית הסוהר לפני שבועיים. לא היה לו שום סיכוי לעבור. היה לו רק מכתב מהמשטרה המאמת את סיפורו ומודיע שיוכל לקחת את רכושו - במטה המשטרה. חנה בר"ג הסבירה שבמקרים כאילו אנחנו קובעים איתו פגישה במת"ק, לוקחים ממנו ייפוי כוח, מקבלים מהמשטרה את רכושו ומחזירים אותו לבעלים. אך עד ששמעתי את כל ההסבר נעלם האיש. גבר כבן 60, חולה אפילפסיה וסרטן ניסה להגיע לטיפול בבית חולים במזרח העיר. בית החולים ברמאללה אינו פועל, מחוסר תקציב. החיילים הסכימו להעביר אותו ללא בעיה – אך לא את אחותו המלווה. לדבריו, לפני שבוע קיבל התקף במחסום והחיילים כמעט חיסלו אותו כשניסו להשקות אותו במים. רק אחותו הסבירה להם שאסור לתת לו מים בזמן התקף. התחלתי לטלפן ליעל שלם שתדבר עם דליה בסה..... לפתע נפתרה הבעיה. החייל סיכם איתו שהפעם יעבור עם אחותו וביקש שבפעם הבאה יבחר לעצמו מלווה עם אישור.