מחסום ביטוניה

מחסום ביטוניה, בית המשפט הצבאי במחנה עופר, שער כפר קלנדיה , יום שני, 18.12.06, אחר הצהרייםמשקיפות: יעל י., רות א., אילנה ד. (מדווחת)14.00 – 17.00מתוך רצון להכיר את כל היציאות והמבואות של צפון ירושלים נסענו למחסום שליד מחנה עופר. על פי מה ששמענו משמש מחסום זה הן להעברת סחורות בין הגדה לישראל בשיטת "גב אל גב" והן לכניסה וליציאה של דיפלומטים המשרתים הן בירושלים והן ברמאללה.לא ניתן לנו לעבור את השער הצהוב שבכניסה, אבל טל, מפקד המחסום, ניגש אלינו ביחד עם אולג, נציג המת"ק, אותו הכרנו בקלנדיה והוא מי שסיפר לנו על המקום הזה. היום התקיים ביקורו של בלייר ברשות, אבל עד כמה שאולג ידע, הוא לא עבר דרך מחסום זה.כשהגענו חיכתה רק משאית אחת, עמוסה בפרות, למעבר. כשעזבנו כבר נוצר תור ארוך למדי. נהג פלשתיני התלונן על ההטרדות על ידי אחד החיילים שעמד בשער הכניסה. הנהג התלונן על החייל בפני הקצין וזה אמנם סייע לו. מאז הוא יודע לפנות ישירות לקצין. קיימת בעיה בקשר לסחורות המוחזרות מהגדה. לדוגמא אם פריט שהוא מספק אינו תקין, הוא אינו מורשה להחזירו והפריט נשאר במחסום. זמן ההמתנה במחסום, יכול להיות בין חצי שעה לשעתיים, זאת בתנאי שהמחסום אינו נסגר באופן פתאומי ללא סיבה נראית לעין. נהג יהודי אמר לנו שעליו לוודא שעמיתו הפלשתיני אמנם כבר מחכה לו בצדו השני של המחסום. רק אז הוא מגיש את הטפסים שעמו לבדיקה ועובר למשטח המיוחד בו מפורקת הסחורה ממשאיתו ומועמסת על המשאית הפלשתינית. לנהגים הפלשתינים ממזרח ירושלים יש רשות כניסה לרמאללה אך הם עוברים תשאול יסודי ומכוניותיהם עוברות בדיקה.בצאתנו מהמחסום מצאנו את עצמנו קרובות מאד למחנה עופר, לאזור בתי המשפט הצבאיים. בחוץ עמדו מוניות צהובות שחיכו לבני משפחה שבאו להיות נוכחים במשפטים של קרוביהם וכן מכוניות פרטיות של עורכי דין המייצגים את הנשפטים.נכנסנו לשער דרכו יצא אחד מעורכי הדין ונכנסנו לאחד האולמות בו התנהל בשעה זו משפט. בניגוד לרושם שקיבלנו ממרבית הדוחות שקראנו על הנעשה במשפטים אלה, התרשמנו לטובה מהסנגור, עורך הדין רוזנטל, שהוכיח נחישות, עניין, הבנה וידע בנעשה בבתי הכלא (לדוגמא כלא אשקלון). הוא ללא ספק למד היטב את התיק עליו הגן. הנאשם שעמד על דוכן העדים היה בחור ירדני שהגיע לצוריף בפברואר השנה. הוא גויס לשמש כמורה במחנה קיץ של החמאס. לדבריו, תחת לחץ של חוקרי השב"כ הוא הודה שגויס להיות מורה לקוראן במחנה על ידי החשוד העיקרי, שישב גם הוא באולם, (אשתו ובתו האזינו למשפט וישבו על ידינו – לא ראינו שניתנה להן הזדמנות לדבר עם יקירן). המשך המשפט נדחה ואנחנו קיווינו לדבר עם עורך הדין ולשמוע ממנו האם נשכר על ידי המשפחה או שהוא משרת מטעם האגודה לזכויות האזרח. חשבנו שנצליח לפגוש אותו ביציאה וחכינו לו מחוץ לשער המחנה, אך הוא כנראה יצא בדרך אחרת.בגדר שליד כפר קלנדיה, ראינו אישה זוחלת ויוצאת מתחת לשער. הגבר שליווה אותה עד למעבר, עמד מן הצד השני של הגדר וליווה אותה במבטו בלכתה לכיוון ירושלים. מכוניות עמדו משני עברי הגדר, ערמת עפר חדשה נערמה ליד השער אך לא נראו סימנים נוספים של החפירות המסיביות שראינו בשבוע הקודם.