ירושלים

בית לחם וסביבתה, יום א' 10.12.06 , בוקר משקיפות: סילביה פ., עפרה ב., חנה א. (מדווחת) 07:00 בית לחם (300): הכל נראה כשורה, כלומר, הרבה אנשים בחוץ, לא הרבה בפנים. אנחנו בפנים עד 7:30 ואז סוגרים כבר בודקה אחת כי ההתור התקצר מאד. 07:45 אל נשאש: הרבה אנשים ניגשים אלינו ואנחנו כותבות. הרבה זמן יחסית.08:45 עציון: הרבה אנשים בחוץ. אישורים מיוחדים, כגון רפואיים, עוד לא התחילו להתקבל וייקח עוד כשעה עד שיתחיל. בינתיים אנשים מעוצבנים או מדוכאים. נהג מונית אחד מספר על הוריו: האב, בן 65 פלוס, סובל מסרטן ריאות ומוזמן לאוגסטה ויקטוריה לטיפולים כל חודש דצמבר. אשתו, בת גילו, שרוצה להתלוות אליו, מונעת שב"כ ולא מקבלת אישור. אנחנו מתקשרות לדליה ב. אך היא איננה היום. אחרי כמה שעות, כולם חוזרים לעומת שבאו. למחרת: טלפונים לכל העולם ואחה"צ שניהם מקבלים אישור, וביום ג' ה-12.12, הזוג סוף סוף נוסע לירושלים להתחיל את הטיפול 12 ימים באיחור! בחוץ מחכים המון אדם אך המספרים הראשונים ניתנים בשעה 10:10. כמה מעסיקים נכנסים לבקש אישורים, אך בצד המקבלים אין אישורים. אנחנו שומועות הרבה תלונות על אישורים שכביכול מוכנים אך לא מוצאים את דרכם לאנשים. יש שמועות על אישורים שאבדו, ויש אי בהירות וחשדנות גדולה. שיחת טלפון לאחד המעסיקים מבהיר שהעובד איבד את האישור באמצע התקופה משום שהמעסיק היה צריך אותו לעבודה שהפועל סירב לעשותו (הוא הועסק בקטיף תפוזים מתישהו ואחרי הקטיף הוא לא רצה לעשות מה שהתבקש לעשות והיו מריבות והקבלן משך את האישור). הפועל יכול לבקש אישור חדש לכשימצא מעסיק חדש. מסובך? כך גם חושב הפועל שאישורו נמשך באמצע התקופה. זכות אדם בסיסי: לעבוד עם מי שאתה רוצה מתי שאתה רוצה. אין דבר כזה פה. __._,_.___