ירושלים

בית לחם וסביבתה, יום ב' 01.01.07 , אחה"צמשקיפות: יעל י., רות א., אילנה ד. (מדווחת) נסענו דרך אום טובא במטרה להגיע לנועמן במכונית, דבר שהתברר כבלתי אפשרי. ערמות הזבל משני עברי הדרך, הגיעו למימדים עוד יותר גדולים ממה שהיו בביקורנו הקודם. מדי פעם ראינו "צפרדע" של זבל, שעולה על גדותיה, ברור לגמרי שעיריית ירושלים אינה מקיימת כאן פינוי אשפה. לא העזנו להשאיר את המכונית שלנו ליד אתר השאיבה שבדרך, לאחר הניסיון שהיה לנו בענתא לפני כמה שבועות. החלטנו להגיע בפעם הבא במונית.במחסום שייח סאעד פגשנו קבוצה גדולה של חיילי משמר הגבול הלבושים במדים עליהם רקום "יחידת עוטף ירושלים". מפקד הפלוגה, רב סרן א., הפגין שביעות רצון גדולה והכריז באוזנינו שמצב אוכלוסיית השכונה מצוין. הם יכולים להגיע לכל מקום בגדה המערבית ללא קושי, לצאת ללימודים או לקבל עזרה רפואית. נכנסנו לשכונה ונכנסנו למכונית של אחד התושבים. מכוניתו, בעלת לוחיות ישראליות, אינה יכולה לעזוב את השכונה. הוא לקח אותנו להראות לנו את מצבה של הדרך, בעברו השני של הכפר, שבה כביכול אין כל בעיה להגיע לגדה המערבית. הדרך מובילה דרך עבדיה לסוואחרה. זו דרך עפר שבזמן הגשמים כלל אינה עבירה. בימי החג, בשל שאריות השלג לא יכלו תושבי הכפר לצאת ולבוא. חלק קטן מן הדרך כוסה אספלט על ידי תושבי הכפר, אך זו עבודה חלקית מאד. זרם קבוע של תושבים חזר מהעבודה,דרך המחסום, לשכונה. מרביתם, ביניהם ילדים צעירים ואנשים זקנים, נשאו חבילות כבדות בידיהם. זו הדרך היחידה להעביר משאות אל השכונה, כך גם הועבר מזרון זוגי גדול. גבר פרק מטנדר ארגזים של מיץ, תמרים וביסקויטים. מקורם של הארגזים במצריים, הם הגיעו דרך רפיח, וחברון, לשייח סאעד ועכשיו יש להעבירם לירושלים. קודם כל יש לשאתם בידיים דרך המחסום למכונית שתחכה מהעבר השני. לא היה ברור לנו לשם מה היה המסלול הזה, ומדוע לא הועברו בשיטת 'גב אל גב' באל נשאש.כשהתקרבנו למעבר רחל, ראינו קבוצה גדולה של אנשים ליד החומה בכיוון של קבר רחל. חלק מחברי הקבוצה חבשו כיפות ומדריך ישראלי, חובש כיפה סרוגה וציציות מתחת לבגדיו הרצה להם במרץ רב על המצב הביטחוני ועל חשיבותה של החומה, הוא התעלם כמובן לגמרי מנוכחותנו. התברר שאלה צעירים בריטיים שבאו בתכנית של ארגון Aish שמטרתו החזרת בני נוער יהודיים לדת. ליד הכניסה למעבר, עצרה אותנו אישה נוצרייה שחזרה מחגיגות השנה החדשה בירושלים בדרך לביתה בבית ג'אלה. לדבריה בנה בן ה-23 לא קיבל אישור ליציאה לחג לירושלים, בניגוד לעבר, בלי כל הסבר, כמובן. בנה בן ה-22 כן קיבל. נתנו לה את מספר הטלפון של סילביה.בתוך המעבר היה תור, וחייל שעמד למעלה צעק בגסות על האנשים לצאת ולעמוד בחוץ בקור המקפיא. כשהערנו על התנהגותו של החייל האשים אותנו נהג ישראלי שחיכה לתיירים, אותם עליו להסיע, בפרובוקציה. "החייל ממלא את תפקידו" לנהג היה מעיל עם סמל של המשטרה. מדריכת התיירים שאתו, גם היא ישראלית, התלוננה מאד על התנהגותה של החיילת מהעבר השני של המחסום, שהכריחה אותה (מבלי שזיהתה שהיא יהודיה ישראלית) לחלוץ את נעליה בקור. רק עמדה אחת הייתה פתוחה ודרכה היו אמורים לעבור האנשים בשני הכיוונים. בחלל נשמע: "יאללה, יאללה" עצבני של אחת החיילות. התחלה מבטיחה לשנה האזרחית החדשה.