ענתא, א-ראם וקלנדיה

ענתה, א-ראם וקלנדיה, יום ה', 8.2.07 , בוקרמשקיפות: חנה ש., מילי. מתרגמת6.40,ענתה תנועה ערה, הן של רכבי והן של הולכי רגל (ילדים רבים בדרכם לבית הספר). לרכבים היו שני מסלולים פתוחים, והבדיקה הייתה שגרתית. 7.30,א-רםאחרי הסיבוב לנווה יעקב הייתה נקודת בידוק של המשטרה שגרמה לעיכוב של כעשר דקות. במחסום עצמו צפינו באדם מבוגר שהתמקח עם חיילי משמר הגבול, תחילה בצחוק וחצי בכעס, על היתר למעבר. במשך הדקות הבאות הוא הלך וחזר שלוש פעמים, עד שעבר בנקודה שבה עובדים הרכבים, מפקד המחסום קרא לו לחזור, אך הוא נופף לשלום והמשיך בדרכו בכיוון ירושלים, המפקד עצמו צחק. אנשים מספר שניסו לעבור דרך השער של הדרך המובילה לעטרות נקראו לחזור. שני מבוגרים עם ילדים שהתכוונו לעבור נשלחו לקלנדיה, אם כי הייתה להם תעודת זהות כחולה. 8.15,קלנדיההיה מאד שקט. החיילת בתא הזכוכית אמרה שכחצי שעה קודם היה לחץ רציני, אבל הם פתחו את כל המסלולים וכשבאנו לא ראינו לזה זכר, גם לא למשפחות האסירים (שתמיד עוברות לביקור בימי חמישי). החיילת לא ידעה דבר, אם הם כבר עברו או לא הגיעו בכלל. המעבר חזרה דרך מחסום הרכבים היה אטי, אם כי היו מכוניות מועטות. נהג טרנזיט שטען שהבחור הצעיר ברכבו נכה, היה צריך להגיע לנקודה שמנווטת את קצב התנועה ולהראות תעודה שמעידה על מצב הנוסע. המעבר ארך 15 דקות.