חווארה, בית פוריק

חווארה, בית פוריק, יום ראשון, 28.1.07, אחה"צמשקיפות: נעה פ., יהודית ב., גלית ג. וטל ה. (רשמו)אורחת: תמי ב.צומת תפוח: 15:05 ריקה לכל הכיוונים, למעט מכונית או שתייםכלבנית נוכחתצומת יצהר: ריקה, חפה מחייליםמחסום חווארה 15:15מפקד מחסום: סג"מ ר. נציג מת"ק: מ.טפטוף קל של הולכי-רגל. שקט ניכר – לא נשמעות כל צעקות, צווחות ושאר צלילי חןמוכרים מפי חיילות המ"צ. את פנינו מקבל נהג בעל ת.ז. ישראלית מירושלים שהגיע להעביר ארגז סחורהלמישהו מחוץ למחסום. חייל דרש ת.ז., קיבל, ואף קיבל חשבונית כשרה למהדרין.החייל לקח את הת.ז. לבדיקה, השאיר אותה בכיסו כחצי שעה.חייל המאבטח את תור הבדיקה האמצעי פונה על העוברים: "לאן זה?" ואז פולט משהו שקשור ליעד,בסגנון "אתה מעוורתא? הייתי שם הלילה. איך שם? שווה לגור?" "אתה מביתא? אתה זרקת עליי לבנים כשהייתי שם בסיור?" ואל גלית הרושמת – "כוס אמק, מה את כותבת שם!?"המפקד ר. קולט עד מהרה את ההתנהלות הזו ונעמד לידו להשגיח.2 חיילים בפתח שביל הכניסה לשכם להולכי-רגל (שעל פי רוב לא מתבצעת בו בדיקה) מבקשים לראות תעודות זיהוי. מספיק להם לראות את צבע העטיפה, כנראה להגביל כניסת מחזיקי תעודות כחולות (אזרחים ישראלים ובעיקר תושבי מזרח ירושלים). אותו חייל מפיק מרגליות ממקודם ממשיך בשלו."מי שמדבר לא עובר". "יללה, פלאפון, כסף, תוציאו הכול. רוצים ללכת הביתה." "צ'יק צ'ק צ'יק צ'ק"יצוין שהיה חריג בהתנהגותו בזמן המשמרת שלנו – 'עשב שוטה' – ולא אחד מעדר.כללית עוברים די מהר, אחרי המתנה של 15-20 דקות.16:30 הגיעה כלבנית, בודקת מכוניות לסירוגין.מעמידה את נוסעי הרכב עם הגב לרכב! אפילו כבר לא מרחיקים אותם מהמקום, אבל המבט להרים...הנוסעים מזועזעים, חוטפים מבט אל הכלב המרחרח את המושבים.בית פוריק 15:50 – משקיפות נעה פ., טל ה., תמי ב.בהגיענו ניגשות לקצה מגרש המוניות שעל תחילת הדרך לבית פוריק הכפר ומצלמות את זרוע הברזל שבאחרונה נוהג הצבא לסגור ולנעול בשרשרת ומנעול מ-8 בערב ועד ל-5:30 בבוקר.שוחחנו עם אחד מנהגי המוניות שאישרר את מה שכבר דווח ברשת, סיפר שוב את פרטיהאירוע בליל חמישי שעבר על היולדת שהגיעה למקום בצירים ואולצה ללכת ברגל עד למעבר למחסום שם המתין האמבולנס. מדובר על מרחק של 15- מטרים לערך!במחסום טפטוף דליל של הולכי רגל ומכוניות. ממש בהגיענו מגיע גם האמר (אולי נגמחון?) וממנו מורד בחור כבן 20, פלנלית קשורה לעיניו ואזור מאחורי הגב, מובל אל מכלאת המעוכבים. בקשר אנו שומעים ש'הכחולים בדרך'. אנו תוהות מה לפלסטיני ולמשטרה האזרחית. נעה פונה למפקד המחסום:"למה הוא בעיניים קשורות?"-כי כך צריך. המשטרה הכחולה בדרך.-למה?-כי הוא עשה משהו.סוף דיון. נעה מצלצלת למוקד של הצבא. מבטיחים לברר. שום דבר לא קורה.הזמן עובר, המעוכב עדיין יושב, הכחולים עדיין בדרך.אנו עוזבות ב-17:00, לא לפני ששוחחנו שוב עם הנהג במגרש המוניות וקבלנוממנו מספר טלפון כדי לשוב ולשאול אותו מתי הגיעה ניידת כחולה ואם לקחה את הבחור. הוא גם מאשר לנו שהבחור בן 20, מוכר לו.לבסוף, הערה על תפאורה: בכניסה למחסום חווארה – יום חורף קר ותחילתה של סופת רוחות – מסתובב לו מעדנות מאוורר התלוי מקורות התקרה של המבנה, ומכוון בדייקנות לאומית אל... דגל ישראל התלוי מולו. לולא הרוח הנושבת ניתן היה לחשוב שהדגל המתבדר נהנה מהשקעת אנרגיה מיוחדת לאמירה שלו.אך מאחר שהרוח נשבה די חזק גם ללא הסיוע הטכנולוגי, נותרנו על חודו של ספק.