ענתה, א-ראם,קלנדיה

ענתה, א-ראם, קלנדיה, יום שני, 12 בפברואר 2007, בוקרמשקיפות: רוני פ., רותי . (מדווחת),ענתה07.00 במקום נמצא המפקד של השבוע שעבר וגם היום הוא אדיב. תנועת מכוניות והולכי רגל זורמת. ,א -רם 07.45 תנועה דלילה של אנשים, בעקר ילדי בית ספר, בכיוון ירושלים. תנועת מכוניות מעט יותר כבדה. הכול זורם. מפקד המחסום אליעוז ח', לא הרשה לחייל לדבר איתנו, נתן, מצד אחד של המחסום לצד השני, הוראה להעיף אותם (את הפלסטינים) לקלנדיה. מצווה עלינו בתקיפות לעבור לצד כי אנו מפריעות לו, אחר כך אמר גם לנו ל"עוף" משם. נגיש נגדו תלונה. ,קלנדיה 08.15 עבודת טלפונים מרובה למפקדי המחסום קובי ודודו, למנהל האזרחי, למחלקה ההומניטארית של הצבא כדי לעזור לאנשים שבאו משכם שמנועים כולם היום. גבר עובד בעטרות 13 שנה ניסה פעמיים ולא הצליח. גבר נוסף, בוגר אוניברסיטה בשכם שעובד שנים רבות בבני ברק גם לא הצליח לעבור. 4 אמהות עם תינוקות וילדים עם אישור חד יומי לבית החולים מוקאסד, גם הן סורבו. בסופו של דבר, אחרי כשעה וחצי של הטלפונים החוזרים של רוני, הגיע אולג מהמנהל האזרחי וסידר את המעבר לאימהות. לטענתו הייתה זו טעות של חיילת שלא הבינה היטב וסירבה לתת להן להיכנס. כל השאר מנועים היום מסיבות שב'כ. חיכינו במקום עד שהן עברו. חשבנו שמחסומאיות ותיקות, שנכחו בכל המחסומים הקרובים לירושלים בכלל, וכמתמחות בקלנדיה בפרט, ראינו את הכול. היום התברר לנו שיש עדיין מקום להפתעות. בשעה 08.30 הגיע אב נרגש ומתנשף וסיפר שבנו בן ה 6 הוחזק מעל לשעה באחד החדרים בתוך המחסום מכיוון שהתנהגותו (בן 6) לא מצאה חן בעיני מישהו. האב, נהג מונית, פנה לאחד השוטרים שהוא מכיר במחסום המכוניות ובקש את עזרתו. השוטר נכנס למחסום ונאמר לו שאין ילד כזה. האב בפאניקה נכנס גם הוא, חיפש בשלושת החדרים ובסוף צעק לילד אמר לו שהוא נמצא באחד החדרים. בברור עם דודו נשלח אלינו, ולאב, אותו שוטר והוא אמר שהוא מברר את העניין וכותב תלונה על כך. הוא לא אמר לנו, אבל נראה שחשוב לו לברר את העניין שהרי גם לו אמרו דבר לא נכון. לצערנו לא לקחנו את שמו של האב כדי לשמוע איך נגמר העניין. תמיד יהיה עוד דבר רשע חדש שיגוון לפלסטינים וגם לנו את החיים.