זעתרא, חווארה וג'ית

זעתרא, חווארה וג'ית, שבת, 17 בפברואר 2007, בוקר משקיפות: חוה ה., ויוי צ., נעמי ר. וחנה ב. (מדווחת)משעה 10:00 – 13:30זעתרא: 40 מכוניות מצפון לדרום. 3 מסלולים פועלים. אין מכוניות ממערב למזרח – לזה "דואג" הבידול. המחסום מאויש ע"י חיילי מילואים וחיילי המשטרה הצבאית בסדיר. אחת החיילות מתנהגת בבוטות וזלזול, וקשה לצפות בזה. המעבר יחסית קצר – כ-20 דקות למכונית, אבל 20 הדקות האלה נראים לאנשים שכבר ישבו במחסומים אחרים וחיכו למעבר הרבה יותר ארוכות. מכונית עם לוחית רישוי ישראלית ובתוכה גבר מבוגר עם דרכון אמריקאי ושתי נשים צעירות עם ילדים קטנים. אחת הנשים גרה באזור טולכרם ומבקשת לנסוע לרמאללה היכן שהיא מתגוררת. היות וגם היא וגם בעלה אינם רשומים כגרים ברמאללה היא נאלצת לחזור באוטובוס עם הילדה הקטנה לטולכרם. גם אנו התקשינו להסביר לאיש הכיצד נמנע מפלסטינים לנוע בתוך שטחיהם הם. אוטובוס משכם, שכבר עבר בדיקה בחווארה מחכה בתור וכל נוסעיו מורדים שוב לבדיקת תעודות. התהליך דרש 40 דקות – מצב בלתי נסבל. חווארה: את פנינו קיבלה עז שצעדה באי רצון גלוי לדרכה האחרונה. מעט לאחר מכן הופיע סוס במחסום – להם קל יותר לעבור מאשר לבני האדם. המעבר לגברים דרש כרבע שעה ובתור ההומניטרי פחות מחמש דקות. אבל המחסום שם על כל העוולות הבלתי נסבלות שלו.חיילת מ"צ גסה ובוטה – וקשה לשמוע ולראות את הגסות הזו.לפתע נעמדו שני חיילים ליד הקרוסלה המובילה לשכם – אך איש לא נבדק. כשם שהופיעו כך נעלמו.ג'ית: ריק. יש חיילים אך אין עוברים.והכיבוש – עדיין כאן וממרר את חיי הפלסטינים גם כאשר הוא במקרה "כיבוש עם הקלות".בדרכנו לירושלים נתקלקלה המכונית בה נסענו ונדרשו כמעט שעתיים עד שיצאנו שוב לדרכינו. חזרנו בשעה 16:30.