עאנין, שקד וריחן

מחסומי עאנין, שקד וריחן, יום שני, 23/04/2007, אחה''צצופות אנה נ''ש, לאה ר' (מדווחת)15:15-19:0015:15 מחסום עאניןהמחסום נפתח ב 15:00, עברו בינתיים 5 אנשים. המעבר איטי והאנשים חסרי סבלנות, עייפים אחרי יום חם מאד.שני נערים שעברו בבוקר עם דודם אינם מורשים לחזור כעת ללא תעודות. החיילים מחכים לאישור.16:15 מחסום שקד יש מעט אנשים. טרקטור עובר לכיוון הבית הבודד שבין הגדרות. מכונית נכנסת לכיוון מרחב התפר. מוחזרת, לא מורשית לעבור. מכונית עוברת לצד הפלסטיני.אשה עם שלושה ילדים קטנים והרבה חבילות מחכה שיאספו אותה לדהר אל מלכ.16:40 מחסום ריחןאנחנו עוברות לחנייה בצד הפלסטיני, אבל מייד מגיעים שני חיילים ומבקשים שנחזור לחנייה העליונה, בצד מרחב התפר.המקום רגוע, יש סגר וזה מורגש. נהגים מתלוננים שאין עבודה. בימי שני אין גם טנדרים עם ירקות.איש צעיר, שלא הורשה לעבור למרחב התפר, מספר שהוא עובד בקטאר. הוא מנצרת, שם יש לו אישה ומשפחה. האיש בעל אזרחות ירדנית, עבר מירדן. אתמול היה ברמאללה כדי לקבל אישור עבודה. עבר דרך ברדלה (bardala), היה בג'וברה, ירושלים, ג'למה, קלקיליה, ג'נין וסאלם - שם קיבל אישור מעבר. הנסיעות עלו לו קרוב ל 1000 ש''ח. עכשיו רוצה להגיע לאשתו בנצרת. ניסינו לעזור לו, אבל ללא הועיל. במפתיע, אמרו לאנה, שטלפנה למת''ק בקשר לבעיה אחרת, שהאיש יכול לעבור. הוא בינתיים נסע לג'נין, חזר משם, ניסה לעבור ושוב הוחזר. שוב טלפונים ושוב מחכים. בסוף הורשה לעבור. השעה כבר 19:00 והוא נוסע איתנו עד צומת מגידו, משם יאספו אותו קרוביו מנצרת. את כל הקטע הזה קשה לנסח וקשה להסביר. כותבים דקה וקוראים חצי דקה, אבל מאחורי המילים יש סבל עצום.במכונית האיש מספר שהוא עובד הי-טק. להפתעתנו הוא אומר שהכי טוב בישראל, פה הוא רוצה לחיות, יש חופש ומותר לדבר על כל דבר.לפני שעזבנו שוחחנו עם אנשים במגרש החנייה הפלסטיני. פלסטיני מספר שבדרך למחסום שוטרים רשמו לו דוח תנועה. יש לו סוברו 84, אין חגורות בטיחות מאחור ולבנו (בן 7) לא היה מושב בטיחות. דאגת המשטרה לילדים הפלסטינים ממש מרגשת. כאשר אמרנו שאפשר להתנגד לקנס ולהישפט, נפרצו כל המחסומים. מישהו אמר - "אתם יכולים להישפט, אבל לא אנחנו, לכם יש זכויות, לנו לא". מישהו אחר אמר - "אנחנו בונים לכם ולמשפחות שלכם בתים בכפר יונה, בנתניה, בחיפה ואנחנו זבל בשבילכם. כשרציתי לעבור עם בני החולה, בן שבוע, חייל לא הרשה לי. אמרתי לו שהוא יכול לירות בי".אמרו את האמת שלהם, אין חופש, אין שוויון, סגורים בין מחסומים. אחד אומר - "אני לא יכול לסבול יותר, כל נסיעה מהכפר שלי לג'נין 3-4 מחסומים. אין לי כבר סבלנות, לא כוח ולא חשק לחיות ככה". אחר אומר שעל הגשר בכביש לריחן יש מחסום, השער הצהוב, שמאריך את הדרך בכ-20 דקות.מישהו מנסה להשתיק אותם. יודעים שאם דבריהם מגיעים לשלטונות, יוכלו להיעצר.19:00 אנחנו עוזבות.