א-ראם, קלנדיה
א-ראם, קלנדיה, יום ב' 14.במאי 2007, בוקרצופות: רוני פ., רותי ר. 07.15 א ראם המחסום כמעט ריק מאנשים, מספר תלמידי בתי הספר עוברים בלי קושי. בחור ללא אישור מנסה לעבור בלי הצלחה. לא מוותר וממשיך לנסות. שוטרי המג'ב מסרבים בסבלנות. הוא לא מוותר וממשיך לעמוד שם.08.00 קלנדיה גם פה אין הרבה אנשים במעבר, אולם הם מטורטרים כל פעם לשרוול אחר על ידי שוטרת שצורחת ברמקול. בקשנו ממנה להנמיך את הקול דבר שעשתה בסבר פנים יפות, אך הטרטור המשיך באופן שלא ראינו בעבר. רוני התקשרה והתלוננה אצל אופיר דבר שלא מיד שינה את העובדה. השרוול בכניסה שעמדנו בה והיה צריך להיות פתוח לא נפתח למרות שלא היה שם אף אחד. כשנפתח השרוול ורוני נכנסה בתורה הוא מיד נסגר שנית. רוני נגשה לדבר עם קצין המחסומים שהיה שם והוא ענה לה בלעג. החיילת מאחורי החלון אמרה שסגור עכשיו בגללה. כששאלתי אותה אם היא יודעת שגם פלסטינים לפעמים ממהרים בטלה אותי בחוסר סבלנות. תענוג יוצא מהכלל.בחזרה בא ראם ראינו עורך דין פלסטיני בשם בולוס שגר מעבר למחסום ובכל יום נוסע לעבודתו בירושלים שהתווכח קשות (ובעברית מעולה) עם האחראי על המחסום על שוטר מג'ב אחר שבכל פעם, בלי סיבה, עוצר
אותו ובודק אותו ואת המכונית בקפדנות. האחראי על המחסום ענה אמנם בסבלנות אבל ללא יכולת להתייחס וכל הזמן הצדיק את הבודק במילות הקסם: אלה ההוראות שמיד עושות לשיחה חיסול ממוקד.