ירושלים

בית לחם וסביבתה, יום ג' 17.07.07, בוקר משקיפות: חנה ב., תמר א. (מדווחת) 05.00 – 08.50 – מחסום בית לחם.יצאנו מוקדם כדי להיות במחסום ב-05.00 כאשר הוא אמור להיפתח. כבישי ירושלים היו ריקים מלבד שני משכימים שיצאו להליכת הבוקר ומשאית אשפה שהחלה את יום עבודתה. לכיוון המחסום התרבתה התנועה – טרנזיטים שיאספו את חוטבי העצים ושואבי המים של מדינת היהודים. היה בוקר קיץ ירושלמי קריר – שכבת טל עבה, הכוכבים מבצבצים בין העננים שהרוח נושאת מזרחה, אותה רוח המקפיאה כל מי שעומד בה לאורך זמן, למשל בתור אל המחסום.05.00- מחוץ למחסום עומדים כעשרים איש. שישה מתפנים לתפילת הבוקר. הדלת למחסום סגורה – לא נעולה – ובאחת מעמדות הבדיקה יושבת חיילת בודדת חסרת עבודה.05.03– חלק מהאנשים שראינו בחוץ ניגשים אל עמדת הבדיקה כדי לעבור לכיוון בית לחם. הם עובדי לילה בדרך אל ביתם. לא ברור לנו האם שאר האנשים בחוץ היו הראשונים שהצליחו לעבור את המחסום בכיוון ההפוך. בכל אופן, כרגע אין עוברים לכיוון ירושלים. מהחלק המוסתר של המחסום אליו אסור לנו להיכנס נשמעות צעקות של חיילת: "נו, די כבר, יאללה". יש מי שמבקשים לעבור, אך לא נותנים להם.05.06 – אנשים בודדים מטפטפים אל עמדת הבדיקה. "בוקר טוב", אומר הראשון בקול רם לחיילת. חגירת חגורותיהם מעידה על השפלת הבדיקה הגופנית שעברו – ככל הנראה לעיניה של אותה חיילת צועקת. 5.08 – החיילת בעמדת הבדיקה קוראת לאחד מעובדי הלילה שעמד להמשיך בדרכו לעצור: "לא סיימתי". הוא שכח לשים את ידו על מכשיר זיהוי כף היד. "אה, סליחה", אומר האיש בנימוס ומסיים כהלכה את סדרת הבדיקות הדרושה לחזרתו מישראל אל השטחים. חייל נכנס לעמדה נוספת.5.10 – ריק. המעבר נחסם אישם הרחק מעינינו. החיילת עוזבת. השרוול שמוביל מהחומה אל המחסום (אפשר לראות אותו ממעבר המכוניות) ריק. כך יכול מראה העיניים להטעות. אדם המזדמן לכאן ללא ידע רקע ורואה את העמדות הריקות ואת השרוול הריק עשוי לחשוב שהכול בסדר – המחסום נפתח, אך אין מי שמבקש לעוברו. בני המזל המעטים שהספיקו לעבור מתפללים בינתיים או עולים על האוטובוס הראשון שמתמלא או פונים אל מוכרי התה שהגיעו זה עתה.05.15 – מספר חיילים וחיילות, קסדה ואפוד בידיהם, מתכוננים לתפוס את עמדותיהם בחלקי המחסום השונים. הם לא ממהרים.05.23 – שומעים את נהמת ההמון ואת חריקת הקרוסלות – המחסום נפתח.05.25 – שני הראשונים מגיעים בריצה בניסיון שווא להחזיר את הזמן האבוד. בכל זאת לא שוכחים לייחל "בוקר טוב" לחייל. איש אחד מתכופף ביציאה מהמחסום כדי לסדר שוב את הופעתו. לא רק את חגורתו היה צריך להוריד, אלא גם לשלוף את נעליו. עכשיו הוא קושר מחדש את שרוכי הנעליים. אישה אחת אומרת שהגיעה למחסום בשעה 03.00 כדי לתפוס מקום טוב בתור. ה"מלווים האקומנים" שמגיעים למחסום כמעט כל בוקר ב-04.45 מדווחים שהיום חיכו בשעה זו כבר שלוש מאות עד ארבע מאות איש.מעתה זורמת התנועה ללא הפרעות מיוחדות מלבד ההמתנה בתור ועד 08.00 עוברים בין 2,300 עד 2,500 איש. שוב מטעה המראה: לפני עמדות הבדיקה מתבצרים תורים של עשרה עד עשרים וחמישה איש לכל היותר, ומכאן אי אפשר לדעת שבחלק הנסתר של המחסום מחכים עוד מאות שמשוחררים בקבוצות קטנות בלבד כדי לא ליצור לחץ על החיילים. מפעם לפעם נשמעות משם שוב צעקות החיילת: "די, אחורה"; "עוד אחד, עוד אחד"; "תמתין. תוריד נעליים"; "כולם אחורה, אחורה. ואחד ואחד"; "לא לעבור"; "אחורה". מכשיר זיהוי כף היד לא גורם לבעיות מיוחדות. שלט צבעוני חדש מסביר עתה בתמונות כיצד צריך לשים את היד. מעט אנשים צריכים לשים את ידם פעם שנייה ונראה שמאף אחד לא נמנע המעבר בשל אי-התאמה בין כף היד לסימנים בכרטיס הביומטרי. ההשפלה נשארת. אפשר להתווכח על זה האם יש השפלה בעצם בדיקת טביעת כף היד והאצבעות. יש מי שיגיד שזו שיטה מקובלת בתקופתנו המחפשת אמצעי ביטחון משוכללים ככל האפשר כדי להתמודד עם טרור בינלאומי, ויש מי שנזכר ששיטת זיהוי זו הייתה במקור שמורה לאסירים ולפושעים. מכל מקום, התנועות הנדרשות - תחילה לגשת עם הניירות אל החלון, אחר כך ללכת כמה צעדים אחורה ולשים את היד על המכשיר ובו בזמן לסובב את הראש כדי לראות את סימן החייל שהזיהוי עבר בהצלחה - לא תורמות להופעה מכובדת של הפרוצדורה. וכדי להוסיף עוד אסוציאציות של בית סוהר: מעל ראשי הממתינים מפטרלים כל הזמן חיילים, נשקם בידם, ערוכים להתערב בכל רגע.בדרך כלל פועלות ארבע עמדות, אך מפעם לפעם יש לחייל זה או אחר משהו יותר דחוף לעשות מאשר לבדוק את האנשים והוא עוזב לכמה דקות – שתי דקות, חמש דקות, רבע שעה.בין כל האנשים האלה עוברת אישה אחת בעלת דרכון זר. מספיק לחייל לראות את העטיפה, והיא עוברת ללא בדיקה.ב-07.30, כאשר בימים "רגילים" העומס עומד להסתיים, מדווחים ה"מלווים האקומנים" שמחכים עוד אנשים רבים. רק שלוש עמדות פועלות, הבדיקות נעשו איטיות יותר, התורים נעשו ארוכים יותר וצעקות האנשים שסבלנותם פוקעת מתרבות. האנשים בתור לפני העמדה הסגורה מבקשים לדעת האם היא תיפתח שוב או שעליהם להצטרף אל אחד התורים האחרים. היא תיפתח, אומרת חיילת. מתי? אלוהים יודע. זה לוקח עוד חמש דקות. שמונה דקות אחר כך נסגרת עמדה אחרת. היא נפתחת כעבור שתי דקות, אך כעבור שתי דקות נוספות נסגרת העמדה הבאה. "איזה חוצפה זה" זורק אחד העוברים. מחאה בודדת. רוב האנשים עוברים בשתיקה – או שהם עסוקים בלמהר אל הסעתם, או שהם מרגישים הקלה שבכלל עברו או שההתמרמרות מסתגרת במבט עיניהם ובעומקי ליבם. ב-07.50, אחרי טלפונים רבים מהמוקד ההומניטרי ועד למתאם הפעולות בשטחים, נפתחים שתי עמדות נוספות כך שבסך הכול פועלות חמש, ולכמה דקות הכול הולך מהר יותר. אך כבר ב-07.55 נסגרת שוב עמדה אחת וב-08.00 עוד אחת למרות שהתורים לא נגמרו. ב-08.30 פועלת עמדה אחת ולפניה תור של לפחות ארבעים איש. ב-08.40 נפתחת עוד עמדה. לא נשארנו כדי לראות לכמה זמן.לכיוון בית לחם עברו החל מ-06.30 כ-40 איש. רובם עברו מהר. אדם אחד היה צריך לחכות שמונה דקות עד שהחזירו לו את התעודה ונתנו לו לעבור, אדם אחד לא הורשה לעבור.אנשים בודדים ניגשו אלינו בבקשת עזרה. לאדם אחד יש אישור מבית החולים הדסה מ-28 ביוני שאשתו מאושפזת שם במצב קשה מאוד. הוא מצליח לבקר אותה עם אישור העבודה שלו, אך הוא רוצה להביא גם את ילדיו שחוץ משניים מעל גיל 16 ולא נותנים לו. מתברר שהוא צריך לבקש אישור מיוחד לליווי חולה ועם אישור מסוג זה יתנו גם לילדיו להתלוות אליו. כדי שיקבל אישור כזה רצוי שיבקש מבית החולים אישור עדכני על מצב אשתו, כי האישור מלפני שלושה שבועות עלול להיחשב לא אמין.אדם אחר מספר שאחיו צריך לשלם דו"ח משטרתי. בית המשפט הסכים לחלק את הסכום לתשלומים, אך הוא עדיין לא יכול לעמוד בזה. מה לעשות?אדם אחר, שהיום עובר על סמך אישור רפואי, צריך לפרנס את משפחתו ויש מי שמוכנים להעסיקו, אך הוא לא מקבל אישור. הוא בן 26, אין סיכוי שיקבל.כאשר אנחנו יוצאות אנחנו פוגשות שני נהגים כועסים. הם קיבלו דו"ח מהמשטרה משום שחנו ליד היציאה מהמחסום. כולם חונים שם, אך יש שם סימון לבן-אדום וצהוב-אדום, ואם המשטרה רוצה היא יכולה לטפל בהם כבעברייני תנועה.במעבר המכוניות עוברים האוטובוסים הראשונים של הצליינים המבקשים לראות את כנסיית המולד ולהתמסר לרגשותיהם הדתיים וברובם לא קולטים את מציאות המחסום. מיניבוס מתעכב בבדיקה ואחריו שלוש מכוניות ואוטובוס ריק.אוטובוס לצליינים יהודים מחכה במרחק של כמה מאוד מטרים ליד המחסום הישן. יעדם קבר רחל שהגישה אליו נחסמת עתה כבר בכיכר לפני החומה בגדר וזרוע ברזל למי שלא בא באוטובוס מאורגן כזה.