קלנדיה וביר נבלה

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
נתניה ג.,פיליס ו.
23/09/2007
|
אחה"צ

קלנדיה וביר נבלה, יום א' אחה"צ, 23/09/07משקיפות: נתניה ג. ופיליס ו. פיליס מדווחת14:40 בדרך לירושלים בכביש מס' 443 ראיתי תור של קילומטרים במחסום הכניסה לישראל מזרחה למכבים/רעות.15:15 מחסום א-ראם הרבה חיילים, אין פלשתינים. סידורים חדשים במחסום כוללים סככות צל מעל עמדת בידוק הרכבים. השער בחומה בין דאחיית-אל-בריד לבין א-ראם היה סגור, אז נסענו מסביב דרך רחובות א-ראם.15:30 קלנדיה בשני השרוולים הפעילים עמדו כ-20 איש (כ"א) בעוד אדם אחד המתין להיכנס למת"ק. לאחר שראינו שהוא הצליח לעבור למת"ק ,הלכנו לבקשת אדם שאיבד את הכרטיס המגנטי שלו יום קודם, לבקר במחסום הרכבים. התנועה הייתה דלילה. פעלו שני מסלולים בכניסה לירושלים ומסלול אחד לכיוון רמאללה. הייתה נוכחת עובדת אזרחית שהפעילה כלב גישוש. מהעמדה שלנו לא נראה שהיא לבשה מדים כלשהם (לא צבא ולא מודיעין אזרחי). שוטר כחול סקר את הרכבים הנוסעים צפונה לרמאללה. שאלנו אותו לגבי התעודה האבודה והוא המליץ שנפנה לחמ"ל, לשם הייתה התעודה צריכה להגיע. את התעודה לא הצלחנו לאתר גם לאחר פנייה למוקד.חזרנו למחסום של הולכי רגל. התנועה הייתה דלילה.16:30 א-ראם החדשה היה תור של 20 מכוניות (ועוד מצטרפים מהצד) אבל ההמתנה ארכה פחות מ-5 דקות כיוון שהחיילים לא ממש בדקו. כאשר עשינו את הדרך חזרה כבר לא היה תור בכלל.17:00 ביר נבאלה הצטרפנו לתור של 14 מכוניות והמתנו כ-3 דקות. גם שם ארבעת החיילים רק הסתכלו לתוך המכוניות ונפנפו אותם הלאה. הם ספרו שיש בידול ולא מאפשרים כניסה לתושבי צפון השומרון (שכם וג'נין). בינתיים קצת גבר העומס (16 מכוניות המתינו בתור) והחיילים פתחו מסלול מעבר שני.17:30 קלנדיה לקראת סיום הצום המחסום היה ריק, ממש נטוש. שמנו לב לשילוט לפני השער הצפוני (הכניסה למחסום) עם חץ שהצביע שמאלה על תורים מיוחדים, אחד לתלמידים ומורים ושני תורים מיוחדים לתפילות יום ו', אחד לגברים מעל גיל 50 ושני לנשים וילדים. אמיר, נציג המת"ק, הסביר שפותחים את התורים הנ"ל כשיש לחץ גדול במחסום. בכלל, גם אמיר וגם החיילים בביר נבאלה שיננו לפנינו את הצורך למנוע תורים ארוכים (ברמדאן?) ולהפחית את הסבל של הפלשתינים עד כמה שאפשר. האם רוח חדשה נושבת בצה"ל?נזכרנו בעצב בשנים עברו כאשר ברמדאן פגשנו במחסום המון אנשים המנסים נואשות להגיע לשבור את הצום עם קרובי משפחה בצד הישראלי, אנשים בלבוש חגיגי נושאים מתנות ומטעמים. השנה הם לא היו נוכחים ובשעה 5 המחסום היה ריק, כאילו שמשהו נגרע מהתרבות הפלשתינית.