סיור מחסומים

מחסומי ענבתא,בית איבא, חווארה, צומת תפוח, קלנדיה – יום שישי (שישי שלישי של רמדאן) 28.09.07 , בוקרמשקיפות: שרה ק., אלישבע א., נועה פ., נעמי ל. (מדווחת)מטרת המשמרת היתה לבדוק את מידת חופש התנועה בדרכים מאיזור ג'נין-טול כרם-שכם ועד לכניסה לירושלים(מחסום קלנדיה) לצורך תפילות הרמדאן בירושלים.מחסום ענבתא: בשעה 08:23 (לפי עדותן של האקומניות שנכחו כשהגענו) הוכרזה הפסקת חיים ואיש לא הורשה לעבור. חצי שעה מאוחר יותר היו כבר כ-10 מכוניות שהמתינו משני הכוונים והנהגים עמדו על הכביש והמתינו בקוצר רוח לבאות. לאחר כחצי שעה נוספת התקשרנו לחטיבת אפריים והתבשרנו שיש התראה על מחבל מתאבד שאמור להעבור במחסום ולכן עצירת החיים. כששתי השיירות הממתינות משני הצדדים מתארכות והולכות הגיעו מספר רכבים צבאיים עם תגבורת ועזבו לאחר זמן קצר. תהינו איך יתכן שממתינים למחבל מתאבד והחיילים מסתובבים במחסום גלויי ראש וללא קסדות?במוקד של הצבא קיבלו את הידיעה בהפתעה גמורה והבטיחו לבדוק. כשלא היה סימן לתזוזה התקשרנו אל ח"כ רן כהן וביקשנו את התערבותו מאחר ואנשים מתלוננים על החום הרב, הקושי להמתין בצום מלא וללא שתייה ובמיוחד על הקושי להחזיק נשים,ילדים וזקנים בתנאים שכאלו. לאחר שלוש וחצי שעות של עצירת חיים (כשאנו כבר היינו במחסום קלנדיה) ניתנה ההוראה לפתוח את המחסום, "עכשיו לאחר שהמידע הבטחוני ירד" כפי שהוסבר במוקד של הצבא. הפלסטינים שהיו עמנו בקשר וגם האקומנים אשרו את הידיעה, המחסום נפתח אבל המעבר מאוד איטי והבידוק מאוד קפדני, המחבל השתהה מן הסתם כל הזמן הזה במחסום ועכשיו כאשר מחטטים לכל המכוניות והאנשים בקרביים הוא יגיע למחסום כדי להיתפש.ובאותו הזמן לפי דווח של האקומנים במחסום א-ראס (שגם הוא מחסום יציאה מטול כרם) לא היה שום דבר והמעבר חופשי. רק לאחר שנפתח מחסום ענבתא לבידוק קפדני נכלל מחסום א-ראס גם הוא בבידוק הקפדני.09:10 - מחסום בית איבא איזור המחסום ריק מפלסטינים וממכוניות. הבודדים עברו בידוק מלא. מכונית אחת נבדקה על ידי כלבנית וכלבה, שלושת הגברים הנוסעים בה עומדים על הכביש, בשמש עם הגב למכונית שמא יעלו על כמה סודות צבאיים הקשורים לפעילות של הכלב. אחד מהם חולה לב ואינו חש בטוב והחייל ביקש מאיתנו להביא לו מים. לאחר שהבדיקה הסתיימה הם נסעו לדרכם.בודדים נכחו במחסום וחלקם שלחו אותנו למחסום ענבתא כי שם המצב קשה. אנו המשכנו למחסום חווארה והיינו כל הזמן בקשר עם אנשים במחסום ענבתא שדווחו שהמחסום עדיין סגור ואיש לא עובר.אין מחסום בצומת ג'ית ויצהר.09:46 - מחסום חווארה איזור המחסום היה ריק כמעט. הנהגים אמרו שבמחסום תפוח לא מאפשרים לבני 45 ומטה להמשיך לכוון רמאללה-ירושלים. מהמוקד של הצבא הסבירו שהבידול נובע מכך שיש צורך לדלל את מספר המגיעים לקלנדיה כדי שלא יווצר שם קהל של אלפים. הבידול קולקטיבי וחל על כולם - גם אלה שמבקשים לנסוע מסיבות שאינן קשורות בתפילת הרמדאן וירושלים.10:00 - במחסום צומת תפוח כאן ראינו שאכן בחורים צעירים מורדים ממכוניות ומוחזרים לכוון צפון. לא היו תורים והתנועה בכבישים היתה מאוד מאוד דלילה. בבירור טלפוני נאמר לנו שאין מחסום באל בידאן ומכאן הסקנו שאנשים מכל צפון הגדה מורשים לנוע לכוון דרום ונעצרים רק במחסום צומת תפוח כדי לשוב על עקבותיהם (כולל אלו התקועים עכשיו בהפסקת החיים במחסום ענבתא).לאחר שפספסנו את הפניה לקלנדיה נתקענו בפקק ארוך ומיגע במחסום הכניסה לירושלים, היכן שאיש לא העניש את העוקפים על השוליים מימין ואיש לא צעק "אירג'ה" או "וואחד" או "עכשיו תעוף..." , איש לא בדק את תעודות הזהות או את הבג'אז', או את תא הכפפות ובתיקים ומתחת למושבים, למעשה נכנסנו לירושלים באופן חופשי בזכות לוחית הזיהוי הצהובה של מכוניתנו בלבד.11:00 - ובמחסום קלנדיה - נשים וגברים צעירים צבאו על הכניסות לרחבת המחסום ולא הורשו להיכנס. על כך בדיווח של חברותינו הירושלמיות . ואולם ברצוננו לדווח על תופעה שלא נתקלנו בה עד כה במחסומים "שלנו" ומאחר וזו לנו הפעם הראשונה היא נראתה מיותרת ומזעזעת במיוחד:מחוץ לרחבת המחסום, מעבר לגדר המתכת ואחריה מעבר לגדר הבטון ואחריה מעבר לגדר המשטרה התקבצה קבוצה לא גדולה של גברים וילדים שערכו את תפילת החג על הכביש כמחאה על כך שאינם מורשים להתפלל במסגדים. התפילה התקיימה בשקט ובסדר ובאיפוק ולאחר שהסתיימה והחלה להתפזר התפרסו עשרות חיילי יס"מ וימ"מ ומג"ב ומשטרה והשד יודע מה עוד מול הפלסטינים עם מגיני פלסטיק על פניהם, קסדות על ראשם, צלפים עם רובים מכוונים לעברם והצלפים - עם האצבע על ההדק ועין צופה דרך הכוונת, דרוכים ומתוחים לקראת הקרב המתקרב ומזהירים אותנו שהנה עוד מעט יתחילו הילדים לידות אבנים ואנחנו מוזהרות שלא לעמוד בסמיכות למקום וגם "תצלמו גם כשהם זורקים אבנים...". בכל זאת עמדנו. עוד לפני שנזרקה אבן היתה יריה ואחר כך עוד אחת. אחר כך נזרקו מספר בודד של אבנים קטנות שאף אחת לא פגעה והילדים התפזרו. מצמרר היה לראות את הבעות פניהם המאוכזבות של החיילים כאשר האירוע הסתיים עוד לפני שהחל ולא ניתנה להם ההזדמנות "להיכנס בהם" כפי שלמדו באימונים... 10 דקות אחר כך קיבלו הוראה לפרק את המחיצות של המשטרה ולהתקפל.חברותינו אמרו שהדבר הוא עניין שבשגרה וצפוי וידוע מראש. כל צד מילא את תפקידו באמונה: הילדים זרקו והחיילים ששאלו שוב ושוב את מפקדם העומד בסמוך "אפשר כבר לירות רימונים?" והמפקד "לא, לא" והוא ממתין רק שתינתן הסיבה. ואנו תהינו בשביל מה העמידה המתגרה הזו מול הילדים, מה שנראה כמו משחק מגוחך וחסר פשר של כבוד אבל תוך שנייה יכול וכבר הסתיים בעבר בפציעות ובמוות. הרי כל מי שנוכח ידע להגיד מי כאן השולט ומי הנשלט.