בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ו' 14.12.07, בוקר

 8:45   זעתרה/תפוח שתי מכוניות ממתינות

           בורין/יצהר אין חסימה לשני הכיוונים

9:00   בית פוריכ.
מהכביש ניתן היה לראות מספר רב (מהרגיל לימי שישי) של מכוניות הממתינות לבדיקה במחסום ביציאה מהכפר.
במחסום אנחנו מוצאות קבוצה גדולה של אנשי צבא, רבים מהם קצינים. הם עומדים במסלול המעבר של המכוניות ומפקד המחסום, האדיב הידוע, מרצה בפניהם. 
זה לא מפריע לו להתפנות כדי לגרש, לנפנף, אותנו מעבר ל'קו הלבן'. מתברר שהביקור של הקבוצה עוצר את הטיפול במעבר של המכוניות. החיילים/קצינים הנכבדים עומדים במעבר, והמכוניות מנועות מלהטריד את האירוע.
למה לא לעמוד כמה מטרים משם ולאפשר את מעבר המכוניות? "מה יש?, שיחכו קצת, לא קרה כלום" אנחנו מקבלות תשובות בנוסח זה. נכון באמת לא קרה כלום. הפלסטינים במכוניות מחכים בשקט, לא מצפצפים, לא מתלוננים.
בני האלים עומדים באדונתם (תמונה מצורפת) ומתפנים בשעה הנוחה להם. הכל מתרחש במין שלווה ובנחת, הכל מובן מאיליו וטבעי. אחרי כרבע שעה (אנחנו לא יודעות מתי התחיל הביקור), האורחים פונים לדרכם ומעבר המכוניות מתחדש.
חוקים של עולם אחר, עולם שבו בקלות בלתי נסבלת, כאילו בלי להפעיל כוח, רק מעכבים אנשים, כי באמת "מה יש?"

9:00  חווארה.
מעט אנשים. מונית עם מספר ישראלי עומדת ליד הכיכר, מכסה המנוע מורם, כלב חביב מטייל על המושבים ומרחרח.
בעלי המכונית הם תושבי ירושלים.  הם קנו זה עתה את המכונית ורצו להעביר אותה לשכם. אבל - לא היו להם את האישורים המתאימים והמת"ק סגור בימי שישי ושבת.  אמרו להם לחזור. בסדר, הם מבינים, אלו החוקים, הם יחזרו, יכינו ביום ראשון את הניירות, אבל למה גם לקחו להם את תעודות הזהות וזימנו אל הכלב לטייל על המושבים? התעודות מוחזרות, הכלב פונה לרחרוחים אחרים, המכונית משוחררת מלפיתת המחסום.