בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, עורטא, יום ב' 15.10.07, בוקר

7:30 -  זעתרה - הצומת ריק מכל בכיוונים.

7:40 - יצהר בכיוון זעתרה - המחסום מאוייש. כ - 10 מכוניות אבל הבדיקה שיטחית ומהירה יחסית. (בבדיקה מכונית עברה אחרי 3-4 דקות המתנה).

8:00 - חווארה.
כבל שנמשך מעמוד חשמל שרוע על מגרש החנייה. התקשרנו לחברת חשמל. מאוחר יותר התקשרו מחברת החשמל באריאל לקבל הסבר על הבעיה והמיקום המדוייק. עד שעזבנו בצהריים לא נראה שעשו משהו בעניין.

פלשתינאים התלוננו שאין שרותים בכל איזור המחסום. האם אפשר לעשות משהו בענין? אצל מי כדאי להתלונן?

הגיע אדם שהתלונן על כך שתעודות זהות נלקחו מקבוצת נשים מבוגרות בביקורן בירושלים בראמאדאן. האם ידוע משהו על כך?

פתוחים 2 מסלולים + הומניטרי. כ- 15 ממתינים למעבר ועוברים מהר.

8:50 - בית פוריק.
המפקד מבקש שנעזוב את כל איזור המחסום בטענה שזו הוראה מהחטיבה. אנחנו מסרבות והם עוצרים את מעבר המכוניות.

התרחקנו והתקשרנו למת'ק.  בשלב זה פתחו את המחסום. התקרבנו עד הקרוסלות ועדיין מעבירים.

9:05 - שוב עוצרים את מעבר המכוניות.

9:10 - טלפון למת'ק ולהומניטרי

9:25 - אנחנו מצלמות את המעבר הסגור כבר 20 דקות.

9:26 - בזמן שצילמנו המעבר נפתח. לא ברור בזכות מה.

11:15 - בחזרה בחווארה. לפחות 100 ממתינים ומעוכב אחד.

3 מסלולים פתוחים + מסלול הומניטרי.

בדיקות עם מגנומטר, כולל חיילות מ'צ שבודקות את הגברים.

המעוכב הוא בחור ישראלי מאום אל פחם, כבר שעתיים מעוכב ואביו והגיס מחכים בחוץ. הם נכנסו לשכם על סמך ההיתר שהתפרסם באינטרנט שמותר לבקר קרובים בשכם במשך החג גם ללא היתר.

היום עדיין אין בתי ספר (גם בתי ספר ערביים בישראל עדיין סגורים), האוניברסיטה סגורה וכך כל שאר המוסדות. כנראה כבר לא ממש חג אבל מעין 'איסרו חג'. ובכל מקרה, מדוע הבן מעוכב ואביו עבר? מדוע לא קראו למשטרה לשחרר אותו. החיילים אומרים שקראו לשב'כ (???).

11:40 - סגרו מסלול אחד למרות שהתור עדיין גדול מאוד.

מגיעות 2 נשים מ"כחול לבן". המכונית שלהן חונה בתוך המחסום, ליד מעבר המכוניות, והן מוציאות קפה ועוגה. כשהן רואות אותנו אחת מהן (חיפאית) הולכת לקראתנו, עדיין מעבר לגדר, ומתחילה לקלל בכל הארסנל הרגיל (זונות של ערפאת, של הנייה ,של משעל וכו'). אני מצלמת והיא מאיימת עלי שתיקח לי את המצלמה. כעבור רגע אני רואה אותה הולכת למעבר המיועד למכונית השיקוף (איזור אסור עלינו כמובן), אני מתכופפת להכניס את המצלמה לתיק והיא מגיעה במהירות, נותנת סטירה למיכל ומנסה לחטוף לי את המצלמה. למזלי הייתי מעבר לגדר הבטון לכן היא רק הצליחה לגעת בה אבל לא לחטוף.

החיילים הרחיקו אותה לתוך איזור המחסום ואנחנו זזנו לכיוון הקרוסלות.

במקביל, מיקי הלכה ונעמדה על ידן. מיד הגיע חייל שביקש ממנה להתרחק מעבר לקוו הלבן וכמובן לא אמר להן מילה.

בינתיים ,אל מיכל ואלי, ליד הקרוסלות, מגיע רב סרן ומבקש שנתרחק לעבר הקוו הלבן. תוך כדי ויכוח איתו מגיעה חבורה של קציני המת'ק.

מפקד המת'ק, סגן אלוף ר., ביקש ממני ש'את המלחמות שלכם תעשו במקום אחר'. הסברתי לו שאותנו אף אחד לא ראה צועקות, מקללות, מכות או מנסות לחטוף מצלמות כך שאנחנו לא עושות מלחמות ולא מפריעות.

בעניין המעוכב הישראלי הוא אמר שהיום כבר לא חג לכן המעבר החופשי לשכם לישראלים לא תקף. בכל זאת הוא טיפל בעניין והצליח 'לשכנע' את מפקד המחסום לשחרר את הבחור.

12:10 - הגיעה משטרה כחולה שהוזמנה ע'י החיילים. קראו לנו ואחר כך, לפי בקשתנו, לנשות כחול לבן. ביקשו ת.ז. אבל לא רצו לקחת מאיתנו תלונה.

 בסופו של דבר דרשו מאיתנו ומהן לעזוב את השטח ללא תלונה לאף צד.

יש לציין שלכל אורך הביקור של נשות כחול לבן החיילים היו אדיבים ולבביים אליהם, אפשרו להן גישה לכל מקום באיזור המחסום ובמקביל ניסו בעקביות רבה להרחיק אותנו ולהצר את צעדינו.

לצערנו, שוב חלק ניכר מאוד מזמננו במשמרת הוקדש להתנגשויות מול החיילים והמתנחלות ופחות לצפייה שקטה או עזרה לפלשתינאים בבעיותיהם.