בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ג' 15.1.08, בוקר
יצאנו באיחור ניכר, אחרי המתנה ליעל שהייתה בדרכה לתל-אביב, ובגלל תקלה ברכבת לא יכלה להגיע. יצאנו בלעדיה.
בדרך ראינו שהפתחים המובילים אל הכביש בגדר שמסביב לכפר מרדא, נחסמו ע"י הצבא בגדר תיל, למעט, כמובן, השער הראשי. גם בזיתא המעבר עדיין חסום.
8.50 בצומת זעתרא
ממערב למזרח תור של 10 מכוניות. מצפון לדרום כ-30 מכוניות.
9.00 בחווארה
פחות מ-20 איש מחכים בתור. כשעזבנו נותרו כ-10 ממתינים. האווירה רגועה מאוד, אולי גם בגלל השעה המאוחרת.
לפני שעזבנו ניגש אלינו צעיר, נהג מונית, שהתלונן (באופן מסודר ומשכנע, בעברית) על התעמרות החיילים בתושבים מבית דג'אן שעוברים ב"מחסום הבקעה הגדול" (זה הניסוח שלו ולא הצלחנו לחלץ ממנו את שם המדויק). לכפריים האלה אדמות באזור הבקעה וכדי לעבד אותן הם נאלצים לעבור במחסום. החיילים הדתיים שם מטרטרים אותם, שולחים אותם ממקום למקום, עורכים להם חקירות בוטות ובדיקות רבות ללא סיבה, נוהגים בהם בזלזול ובגסות (כך גם כלפי זקנים) ומחפשים עילות לעימותים. הוא סיפר שהדבר נמשך כבר מספר ימים, וחשש לתת לנו את מספר הטלפון שלו, אבל לבסוף הסכים. המספר נמצא אצלי, וכמובן, אתן אותו למי שייקחו על עצמן לטפל בעניין.
9.40 בבית פוריק,
12 מכוניות ממתינות לכניסה לשכם וכמה ביציאה ממנה. המפקד יזם איתנו שיחה-ויכוח שתמציתו 'מדוע אנחנו לא מביאות להם עוגות והמבורגרים מתל-אביב, כדי להראות שאנחנו לא רק בעד הפלסטינים, אלא גם בעד החיילים'. היו במקום כ-10 חיילים, ביקשנו שיפתחו עוד מסלול בדיקה כדי לקצר את זמן ההמתנה. הם אמנם הוסיפו מסלול נפרד לנבדקים משני הכיוונים, ועדיין האווירה שם הייתה של בטלנות ועוינות לפלסטינים.
10.15 בזעתרא
45 מכוניות המתינו בכיוון דרום ורק מסלול אחד פעל. נציג המת"ק הסביר שהחיילים יצאו לארוחת בוקר... לשאלתנו אמר שיפתחו מסלולים נוספים, ועוד לפני שעזבנו את המקום נפתח מסלול שני.