בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, עורטא, יום ו' 21.3.08, בוקר
יום האם בשטחים - עיד אל אום -, תנועה רבה מהרגיל של משפחות. חמסין.
זעתרה: מעט מכוניות, 2 עמדות פתוחות.
בית פוריכ:
מעט מכוניות מעט אנשים. כשאנו מגיעות ניגש אלינו סמל ובאדיבות מבקש שנפנה אליו בכל עניין ושנעמוד על הקו הלבן
. סבבה. הפכנו לאסירות תודה שמרשים לנו להציץ מהקו הלבן ולא מאימים, ולא סוגרים...
.
עוורטא: משאית אחת. גם כאן החיילים לא טורחים להביט בנו, וטוב שכך
8:30 חווארה.
אין מעוכבים בכלוב. התנהלות איטית אבל נמשכת. המגנומטר מצפצף כל הזמן ומחזיר הרבה גברים שוב ושוב להשיל מעל עצמם חלקי ביגוד.
מיקי פ. מצלצלת ומספרת לנו כי צלצלו אליה 3 מעוכבים שנמצאים במחסום חוורה, הם רואים אותנו למרות שאנחנו לא רואות אותם. הם נעצרו כי נסעו על הכביש האסור לאחרונה מעוורטא ועוכבו ל-3 שעות.
כפי שכבר אמרו למיקי במת"ק: "זה לא עונש אלא עיכוב". אנחנו מוצאות אותם מחכים לצד משאית ריקה שחונה ליד 'הנקודה ההומניטרית'. 3 שעות אמרו להם וכך עשו. הטלפונים שעשינו למת"ק חזרו אלינו עם אותו סיפור: "הם נסעו בכביש האסור"; "הם יעכבו מעכשיו 3 שעות". ואנחנו: "אבל הם לא ידעו שאסור"; "אין שום שילוט והם תמיד נסעו בדרך הזאת". וכמו אחרי קורס יעיל לאנשי מכירות אנחנו מקבלות שירות אדיב ומנטרל מהמת"ק: "נראה מה אפשר לעשות"; "זה לא עונש, זה עיכוב"; "נכון הם לא מהווים סכנה ביטחונית (אחרת היו עוצרים אותם), אבל אלו הוראות מהחטיבה , ואי אפשר לעבור עליהם"; "זה רק 3 שעות...."; "נברר נראה אולי נוכל לעזור".
9:00 ובינתים התגלתה בקצה מגרש החניה מכונית עומדת ללא לוחיות זיהוי. מובא רובוט חבלני, המגרש נסגר. הרובוט מתגלגל אל המכונית מרחרח סביבה , מפוצץ לה את החלונות..., מחטט בקרביה, ופורש. הנהגים אומרים: "מה הם חושבים, הצבא, שהיו שמים מכונית ממולכדת בתוך מגרש החניה שמשרת רק פלסטינים ..." המכונית נותרה במצב הרוס למדי אחרי ביקור הרובוט.
אל המחסום מגיעה משפחה צעירה. אם, כמה ילדים קטנים, ובעל. אותו מכניסים לתא המעצר. זה קורה לו כמה פעמים בשבוע. אפילו החיילים מכירים בכך, ואכן אחרי 5 דקות משחררים אותו. הוא שוב עובר דרך המגנומטר שמצפצף כל הזמן וממלמל: "זה חיים?!!!"
אל תוך הסצנה של הרובוט, המעוכבים, החמסין, הילדים הלבושים בחגיגיות בבגדי צמר, מופיעה מכונית פיאט לבנה שמספרה 8373663 וחונה ממש בתוך המחסום. ממנה קופצים 5 אברכים, מנופפים בדגלים צהובים גדולים, טייפ המשמיע בקולי קולות שירה "משיח משיח משיח....". הם מפזזים ומקפצים כעיזים לכל עבר, מגיעים לכל נקודה במחסום. עולצים ושרים, ומחלקים (אולי) משלוח מנות לחיילים. אף אחד לא עוצר אותם, לא טוען שהם 'מפריעים לעבודה במחסום', לא מפסיק את התנועה במחסום, לא זורק אותם מאחורי קו לבן.... אורית מנסה לצלם ואחד מהם צורח עליה: "אל תצלמי אותנו, אני אשבור לך את המצלמה". הם קוראים: "חג שמח לחיילים ולא לערבים!!!!" אנחנו עומדות בתוך הפלסטינים השותקים, הבוהים - המומות. אכן חג שמח.
11:00
עוד טלפון למת"ק בעניין המעוכבים: "כבר עברו שעתיים אולי הם כבר למדו מספיק לקח?" "נראה מה אפשר לעשות", התשובה האדיבה חוזרת אלינו וסותמת לנו את הפה. אחרי 10 דקות חוזרים אלינו עם בשורה טובה: הם ישחררו בקרוב. נכון, הם משוחררים בקרוב... אחרי עוד שעה. אחרי שעברו את כל 3 שעות שקבעו בחטיבה. הם למדו לקח במחסום חוורה, בחברה הזויה ואלימה של רקדנים משיחיים גזעניים, רובוט ששובר מכונית חונה, תחת שמש קופחת.