קלנדיה
מסריח, מדכא וקר
9:00 בבואנו לטרמינל פגשנו מתנדבת מצרפת. היא דווחה שעד כה היה דליל ועכשיו החל הטרמינל להתמלא. כנראה שהחיילים ערכו חילופי משמרות וסגרו את המחסום לזמן מה. ציינה שהמשמרת הקודמת היה יותר נעימה. כמו כן ספרה שהגיע נכה ופתחו לו מיד את השער ההומניטרי.
שתי קרוסלת פתוחות מבחוץ וכל 5 העמדות עובדות מבפנים. ריח חריף של שתן עומד באויר, יותר מכרגיל, במיוחד באזור המזרחי של התורים מול בתי השימוש.
מתוך הכלוב של החייל עולים קריאותיו בערבית. הוא מנהל את המעבר ביד רמה וביעילות כיבושית . בין השאר פונה אלינו בקריאה: מי אתן ? קורא לנו לעמוד בתור "כמו כולם" וכשמבין שאנחנו שם כדי להתבונן מנסה לנפנף אותנו מהטרמינל אנחנו מעדיפות לעמוד מהצד המערבי של התור – ריח השתן לא מגיע לשם.
מדי פעם האנשים המצטופפים בתור הראשון צריכים להתפנות כדי לאפשר למסורבים לצאת מהאזור הפנימי. רוב העוברים מבוגרים וזקנים. קר, מסריח ומדכדך
9:20 המתנדבת עוברת לעבר השני וחברתה מפינלנד מצטרפת אלינו. הצרפתיה מדדה את זמן המעבר ודיווחה לחברתה – 20 דקות משעה שנעמדה בתור עד שיצאה
9:45 התור מתארך עד לספסלים. גבר, בעל רשיון מעבר של סוחר, סיפר שלפני שבוע ביום שישי היה כל כך מלא שהעדיף לא לעמוד בתור וחזר הביתה. הוא מענתא והמחסום שם סגור. לכן נאלץ לעשות את כל הסיבוב עד קלנדיה.
שני נשים מוחזרות. האחר בת 45…"צעירה מדי" והשניה מנועה – בילדותה הסתבכה עם הצבא (עד כמה שהבנו את הערבית שלה)
פגשנו גם מהנדס חקלאי שנולד וגדל בעיר העתיקה. שם מתגורר עדיין אביו. 30 שנה חי ועבד ביריחו וכך איבד את התעודה הכחולה שלו…כיום הוא מבוגר מספיק והוא יכול לבקר את אביו, אבל בנותיו לא מורשות.
התור מתארך ומתקצר לסירוגין
איש עסקים ירדני מסורב מעבר. יש לו כנראה ויזה רק לשטחי הרשות. החיילת אמרה לו "אתה צריך להישאר בבית". הוא איש מבוגר שרצה גם לראות את ירושלים.
10:30 התור מדלדל. אנחנו עוזבות
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-