חבלה, חווארה, מחסום חבלה (1393), עוורתא, עזבת אלטביב

חיילת מ"צ מנהלת את שער חבלה  בעריצות, באטימות ובגסות. לא זו בלבד שפותחים את השער באיחור של 13 דקות, היא גם נועלת  אותו 10 דקות לפני הזמן.  תנועת היד שלה מסמנת לאלו שנראים מתקרבים  ונמצאים כבר במרחק של 30 מ' מן השער בשעת הסגירה- שהשער נעול, ולא משנה אם זה  צעיר או זקן או הורים עם תינוק. תוך שניות האנשים  מגיעים אל השער, אך אין פותחים להם. עכשיו הם צריכים לחפש מישהו שיסיע אותם לשער אליהו. או שימצאו או לא.  הכיבוש בכיעורו.

לאור הדוחות האחרונים החלטנו להתחיל את הסיור במחסום חווארה.

15:00 - צומת תפוח המעבר חפשי. - חיילים עומדים מאחורי הבטונדות בטרמפיאדות משני הכיוונים לאבטח את  המתנחלים הממתנים לטרמפ.

חווארה - עוורתה

15:10 מחסום חווארה פתוח לכניסת רכבים בלבד. הכניסה חפשית והרכבים זורמים פנימה.

מחסום עוורתא פתוח ליציאה וגם לכניסה. ביציאה חיילים עומדים מאחורי בטונדות בשתי נקודות. מפעם לפעם עוצרים רכב ובודקים תעודות.  התנועה ביציאה מן המחסום מתנהלת בכבדות ובאיטיות. רכבים פרטיים, המון מוניות, וגם רכבים של פלסטינים ישראלים. שוטרת מן המשטרה הכחולה פונה אלינו בידידות רבה, היא נקראה בשל תאונה בין רכב ישראלי ופלסטיני. מבקשת שנפנה אליה אם נחוש בצורך.

עזבת טביב

15:45  - בדרכנו לכיוון חבלה נכנסנו לעזבת טביב, כדי לרכוש שמן זית מידידנו מ. הוא לא היה בבית, אבל בנו הקטן הביא לנו את הבקבוקים. ראינו את הבנין הנחמד של ביה"ס , בתוך הכפר,  אך עומד נגדו צו הריסה, רק כי הוא נבנה בשטח C.  כנראה לילדי עזבת טביב לא מגיע ללמוד בבית ספר, לדעת ממשלת ישראל. אכן כיבוש נאור.

חבלה  1393

לפי המידע שבידינו, שעות הפתיחה הן 16:30 - 17:10.  החיילים הגיעו רק ב-16:40. בינתיים כבר המתינו בכניסה כ- 50 איש ואשה אחת. בינתיים לצורך ייעול, אחד הממתינים אוסף את התעודות , כדי למסור קבוצת תעודות יחד. ב-16:43 סוף סוף נפתח השער. בדיקת התעודות מתקיימת בסככה בחוץ ולא בביתן. הרמתי את הטלפון לצלם את הנכנסים למחסום, פתאום נשמעה צווחה של המ"צ . "לא לצלם... את לא שומעת.?". קצין שמתחיל לדבר עמנו ננזף על ידיה, ומציית לה.  החיילים מעבירים את הנכנסים בקבוצות של חמישה. בינתיים מגיעים אנשים נוספים. עגלות חציר, טנדרים  ומשאיות. סה"כ נכנסו כ-60 איש.

ב-17:00 בדיוק המ"צ נועלת את השער. במרחק כ- 30 מ' מגיע עוד פועל, ואחריו עוד מספר אנשים. המ"צ מסמנת לו שהשער כבר נעול. תוך שניות הוא מגיע, ואחריו עוד מספר אנשים, כולל משפחה עם תינוק. סה"כ 12 איש. אנו מבקשות ממנה לפתוח להם. הלוא עדיין לא הגיעה שעת הסגירה . השער היה פתוח 17 דקות בלבד. התגובה: "מי את!", "תלכי לחברים שלך!" ועוד גידופים כהנה. נ. מתקשרת למוקד ההומניטרי, ומועברת למת"ק. הם מתקשרים למ"צ ועונים לנו, כי היא אומרת שסוגרים ב-17:00.  זה לא מתאים למה שידוע לנו, אך גם אם זה נכון, מדוע לא להמתין עוד דקה ולאפשר לאנשים להיכנס? האם הם אשמים שבנינו את הגדר ממזרח לאדמתם? - החיילים הסתלקו, והאנשים נשארו בחוץ. כולל התינוק הבוכה. עכשיו יחפשו מישהו  עם רכב שייקח אותם למחסום אליהו. אולי ימצאו ואולי לא. כח ושליטה על חיי אזרחים הם בית גידול ופריחה לאבדן אנושיות.