חיילים שוברים שתיקה
ככל שחיילים רבים יותר ישמיעו את קולם, כך יחלחל המצב הבלתי אפשרי במחסומים לתודעת הציבור. אולי יתחילו מכותבי דוח חודשי זה - מבקר המדינה, חברי כנסת נכבדים, עיתונאים, משפטנים, אנשי צבא, שב"כ ומשטרה – להבין שכיבוש מתמשך אינו נוגע רק בפלסטינים, אלא גם בחיילים שלנו, בחברה שלנו, בעתיד שלנו. אולי סוף סוף יבינו אלה המופקדים על הביטחון ומתווי המדיניות שלנו, שבשלילת חופש התנועה והזכות לעבודה, בהתעללות, התעמרות והפרות גסות של זכויות האדם בשטחים, אנחנו מייצרים במו ידינו מחבלים. ואמר זאת יפה אחד מה"חיילים שוברים שתיקה" אחר השירות הצבאי בחברון ("עובדה", ערוץ 2, 2.6.04).
הרושם הקשה העולה מתצפיותינו הוא שכל המערכת כולה עושה יד אחת למרר את חייהם של 3 מיליון איש. וזאת בשם הביטחון".
הצבא:
- מחסומים וחסימות ממוקמים בלב השטחים ומונעים מהתושבים תנועה לשם פרנסה, לימודים, בריאות, ביקורים ועוד. הבלוף הגדול של "הסרה גורפת של מחסומים" אינו עומד במבחן המציאות. לעומת מספר מצומצם של מחסומים שהוסר (מחסום עציון, למשל), הוספו שערי ברזל נעולים, חסימות ומחסומים ניידים רבים (חוות זר 3.5; צומת ג'ית 6.5, 12.5, 29.5).
"…עם הגיענו עמד שם אוטובוס מג'נין בדרכו לרמאללה. נוסעיו הורדו, תעודותיהם נבדקו, ובסופו של דבר נשלח האוטובוס בחזרה לג'נין! זאת לאחר שהספיקו להיבדק בשלושה מחסומי דרכים קודם לכן" (מחסום נייד חוות זר 3.5).
- הוראות המעבר במחסומים משתנות מיום ליום.
- הוראות סותרות בין מחסום למחסום ובאותו מחסום עצמו.
- שליחת פלסטינים למת"קים להשגת אישורים, למרות שהם מנועים מהגיע למת"ק כי בדרך עליהם לעבור מחסום: לשם כך הם זקוקים לאישור… מדיניות של טרטור מכוון בלתי פוסק.
השב"כ:
- מונע באופן גורף מהפלסטינים קבלת כרטיס מגנטי - "תעודת היושר" שבלעדיה אין הם יכולים לקבל אישור כניסה לשטח ישראל. מונע ואינו מנמק! מונע אפשרות לעבוד ולהתפרנס, מונע והופך אותם במחי יד לעברייני חוק, שוהים בלתי חוקיים. וכשהם נתפסים מייבשים אותם שעות ארוכות במחסומים לשם בדיקת תעודות. שילמדו לקח (ג'וברה, 2.5, 12.5, 18.5, 19.5).
"…ארבעה מעוכבים… יושבים ליד הבטונדה, עונש… אחד מהם מראה את כף הרגל הסוכרתית שלו עם הפצע, ואת התרופות. מתנדב קו-התפר (רב-סרן) והסמל אומרים שאחרי שהם יתייבשו קצת, ישוחררו יחסית מהר" ( ג'וברה 18.5).
המשטרה:
- מנצלת באופן ציני את המחסומים המיועדים לבדיקות ביטחוניות ומחלקת דוחות: על אי חגירת חגורות בטיחות במושב האחורי (100 ₪), על חניה במקום שאינו מסומן כאסור לחניה (500 ₪) (א-רם 15.5, 17.5, 27.5); ובאזור אל ח'דר: על אי חציית כביש במעבר חצייה במקום שאין בו מעברי חצייה! (בית לחם, 8.5).
- "מלכוד 22": את דוחות המשטרה חייב הפלסטיני לשלם לפני שהשב"כ ידון בבקשתו לקבלת כרטיס מגנטי. ואולם, הוא אינו יכול להגיע לשום סניף דואר ישראלי כדי לשלם דוחות אלה כי אין לו כרטיס מגנטי ואישור (בית לחם, 8.5).
- נותנת גיבוי לפעולות בלתי חוקיות של ההוצאה לפועל (רשות השידור) (מחסוםווטש מתריע, אפריל). נושא זה הגיע לאחרונה לכותרות הודות לפרסומו בעיתון "הארץ" (א-רם, 6.5, 15.5, 23.5; בית לחם, 19.5).
מג"ב:
- יחידה בעייתית ביותר ביחסיה עם האוכלוסייה האזרחית, שעליה היא מופקדת. חלק ניכר מאנשיה, שאנו פוגשות במחסומים הקבועים והניידים, מבטאים ללא בושה בוז ושנאה כלפי הפלסטינים. היחס הבוטה, הדיבור הגס, ההתעללויות, ההכאות, שנחשפים ומגיעים לאחרונה לידיעת הציבור, הם כאין וכאפס לעומת מה שאנו רואות ושומעות בשטח. רק אפס קצהו מוצא את דרכו לתקשורת.
- על הכאת נהגים בואדי נאר – הדרך המובילה מבית לחם לאבו דיס – כבר התרענו (מחסוםווטש מתריע, אפריל).
- בימים אלה אנו מקבלות דיווחים על הכאת פלסטינים בסביבות מחסום 300 – בית לחם. הבעיה היא שהפלסטינים אינם ממהרים להתלונן מפחד נקמתם של אנשי מג"ב.
- זריקת רימוני גז מתוך בדיחות הדעת ותוך התעללות באוכלוסייה תמימה היא עניין שבשגרה (וגם אנחנו זכינו למטחים שכאלה).
"… נהגי הטרנזיטים דמעו, וספרו על רימוני גז שנזרקו עליהם דקות ספורות לפני שהגענו. ואכן, שלושה מכלי גז חמימים משימוש היו מוטלים על הכביש ולא הייתה נוכחות מג"ב. אספתי את שרידי המכלים והם אצלי לעדות. הנהגים רשמו מספר ג'יפ: 551-22 , דווחו על פעוט שנלקח לטיפול כתוצאה משאיפת הגז, ואמרו כי שם המג"בניק שזרק את הרימון הוא ג'וּבּרַאן גַ'דרַן . הם אמרו שגם ביום ראשון הוא עשה את זה," (אבו דיס 18.5).
- מחסום א-רם הפך לסיוט של אלפי התושבים העוברים בו מדי יום, מרביתם בעלי תעודות זהות כחולות, קרי ישראליות. הבדיקות המטרטרות, הצעקות, הדחיפות, ההתייחסות הגסה אל הילדים, הופכים את המחסום לאחד המחסומים הידועים לשמצה באזור ירושלים (מחסוםWatch מתריע, מרץ 2004; א-רם 3.5, 6.5, 15.5, 23.5, 25.5).
"…אנשים הגרים דרומית למחסום נקראים בצעקות על ידי המג"בניקית … לגשת למחסום ולעבור דרכו... פלשתיני מבוגר הנקרא באותו אופן לגשת למחסום מסרב לעשות כן "אם את פונה אלי בצורה כזאת אני לא ניגש, תבואי את" ומכאן מתפתח עימות בינה לבין אותו פלשתיני - הוא נלקח למחסום מעוכב שם עד "שיתנצל בפני החיילת....". הפלשתיני הגא בשלו "עשר שעות אשב פה ולא אתנצל..." - הפעם טלפון למג"ב ירושלים דווקא עוזר - אנחנו מדווחות לאילן, קצין מבצעים, שמתקשר מיד למחסום והפלשתיני - הפלא ופלא – מורשה האיש ללכת לדרכו" (א-רם, 17.5).
החיילים:
- בתוך כל המערכת המתוארת לעיל שרויים החיילים באווירה של ריסוק זכויות האדם. תוך קבלת גיבוי מלא הם לוקחים חלק פעיל בטרטור האוכלוסייה. הענשות לא חוקיות, החרמת מכוניות, החרמת תעודות זהות, קריעת תעודות סטודנט, הושבת מעוכבים בשמש למשך שעות. "שיחכו", שילמדו", "נראה להם". ארג'ע לורא, ואחד-ואחד, רוח מן הון – זהו אוצר המלים של חיילינו בשפה הערבית.
"… הצעיר… עבר ניתוח בברך לאחרונה ושמו לו "מסמרים". החיילים פקדו על השניים לשבת יחד עם יתר המעוכבים. הצעיר לא ישב, מאחר וישיבה על הקרקע הכאיבה לו מאוד… הצעיר אמר שאם יתנו לו כיסא הוא יוכל לשבת אך אינו יכול לשבת על האדמה. תשובתו של החייל הייתה: "כיסא?! שאני אביא לך כיסא?! זין אני אביא לך!". (ג'וברה 2.5.)
"…צעיר בין המעוכבים עיצבן את החייל ונענש בישיבה בבידוד מול השמש… כשעזבנו בשעה 18:00 הוא עוד ישב שם סופג סדרת חינוך מושפל ומיואש…." ( בית איבא 2.5).
"…נסיעה של כמה עשרות מטרים מצומת ג'ית לכווןן סארה ולעינינו נגלה מיצג על הכביש, קבוצה של תיקים והרבה בגדים מפוזרים. ליד התיקים עומדים 3 חיילים. מעברו השני …קבוצה של פלסטינים. פתאום הבחנו שהחיילים משליכים משהו לכוון הואדי… אח"כ אפשרו להם וואחד וואחד לאסוף את הבגדים המפוזרים לתיק ולהמתין…." (חווארה 4.5).
"..אדם מבוגר הנתמך בבנו …הבן מעוכב לבירור. כשפנינו למפקד המחסום שיגלה מעט רגישות ואנושיות קופץ לו הפיוז הוא פולט צרור קללות "אלה כולם חיות, אשבור להם את הראש" ומכריז שהמחסום סגור…" (חווארה 6.5).
ואפשר גם אחרת:
"…המחסום המשבש לחלוטין את חיי הפלסטינים ומונע מהם תנועה, וכל הכרוך בו כמדיניות הוא תועבה. אך מסתבר שאפשר בתוך הגועל נפש לשמור על אנושיות. לא היה לנו מה לעשות בכל ארבע השעות ששהינו שם. המילואימניקים הנמצאים שם, קרבו את סככת הצל שאיש לא עמד תחתיה קרוב לגלאי והיא מצלה על הקהל, יש עוקבי מים, הם סידרו את המקום כך שבאופן טבעי נוצרו שני מסלולים. הם מעבירים 5 - 5 במהירות . בשעות הלחץ הקשות ביותר לא עמדו שם יותר מחצי שעה. הם מדברים בנועם ובכבוד, ופתאום שומעים בבקשה ותודה ….. אפילו פעם אחת לא הורם הקול. וה"ארג'ע לוורא" ו"ואחד ואחד" נעלמו. כמעט ואין מעוכבים." (בית איבא 19.5).
הצילו!
"…גיפ עם 3 חיילים עוצרים לידינו לשאול מי אנחנו . שלושתם בקול אחד: בבקשה תוציאו אותנו מכאן ." (בית פוריכ 23.5).