עאנין, ריחן, שקד, יום ה' 27.3.08, בוקר

הגענו מוקדם. כבר יש תור, השער נפתח לאחר כרבע שעה אך רק עשר דקות אחר כך עובר פדוי השבי הראשון. איטיות המעבר מרגיזה ומקוממת.
זוג ערבי ישראלי מאום אל פחם מגיע על מנת שהאשה תנסה לעבור לבקר את אמה החולה בכפר עאנין. הם מתייאשים אחרי שעה וחוזרים הביתה.
נ' קבעה להיפגש איתנו בשער, אך היא אם לחמישה ילדים ולא הצליחה להגיע מספיק מוקדם לפני פתיחת השער. המקדימים מגיעים בארבע או ארבע וחצי כדי לתפוס מקום בתור. בשבע וחצי התייאשנו והודענו לה טלפונית שאנחנו נוטשות. 

כבר אין טעם לנסוע לשקד ואנחנו נוסעות לריחן.

כרגיל, נהגי מוניות, תור לכאן ותור לכאן. 

ו. מוכר הקפה מקפיד על הניקיון מפחד שיאשימו אותו בלכלוך האזור ויסלקו אותו, כפי שכבר קרה בעבר. 

בדרך חזרה נכנסנו שוב לבדוק אם כולם כבר עברו, ומצאנו שהשער פתוח.  בדקנו טלפונית ונ. עדיין מחכה. אחרי חמש דקות היא סוף סוף עוברת ואחרי הפגישה והשיחה היא גם חוזרת בחזרה. החיילים אמרו שזו פעם ראשונה שלהם במקום והם ישתדלו לזרז את התהליך בפעמים הבאות.