מחסום קלנדיה - דוח אישי | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מחסום קלנדיה - דוח אישי

נטע עפרוני

אחרי כיבוש הגדה המערבית ב-1967 סיפחה ממשלת ישראל את ירושלים המזרחית. ירושלים המזרחית היתה במשך מאות בשנים, ועודנה, מרכז החיים של תושבי הגדה המערבית. זאת, בשל בתי החולים, בתי הספר ומקומות העבודה המצויים בה, ובשל היותה מרכז דתי.

הפלסטינים במזרח ירושלים קיבלו תעודות זהות ישראליות והפכו לתושבים ישראלים, בעוד אחיהם בגדה אינם יכולים להיכנס לעיר באופן חופשי. מרגע שהוקם מחסום קלנדיה ונבנתה חומת ההפרדה, נותק הקשר בין הפלסטינים שמחוץ לחומה לבין תושבי ירושלים המזרחית. פלסטינים המבקשים להגיע לבית חולים בירושלים המזרחית, ילדים בדרכם לבתי הספר ואנשים לעבודתם - כולם חייבים להצטייד בכל פעם מחדש באישור מיוחד כדי לעבור במחסום. עשרות אלפי פלסטינים תושבי ירושלים, אשר נותרו מחוץ לחומה, חייבים  גם הם לעבור במחסום ולהציג את תעודת הזהות הישראלית שלהם. אלפי פועלים מרחבי הגדה, עם אישורי מעבר ועבודה, עוברים בוקר בוקר דרך מחסום זה.

אך המחסום העומד בתוך השטח המוניציפלי של ירושלים, אינו מסוגל להכיל את כמות האנשים המבקשים לעבור דרכו לירושלים בשעות המעבר הסואנות. הצפיפות הבלתי אנושית ותנאי ההמתנה המשפילים והמזעזעים גורמים סבל רב לפלסטינים ובה בעת חושפים את חוסר האונים של שלטונות הכיבוש לפתור את הבעיות שהם עצמם יוצרים. המחסום ידוע לשמצה בשל היחס המשפיל והמבזה הנהוג בו כלפי הפלסטינים, שאותם הוא אמור לשרת.

 

נשות מחסוםwatch משקיפות במחסום קלנדיה מספר פעמים בשבוע, מאז שהוקם בשנת 2001, עוקבות מקרוב אחרי תפקודו ומתריעות על המצב הקשה והסבל הרב הנגרם בו לאוכלוסייה שלמה. ראו כאן סרטון על המחסום, אשר צולם והופק על ידי.

 

מחסום קלנדיה, שבו עוברים כל יום בין 8,000 ל-10.00, מנוהל בצורת פירמידה, שבתוכה מתקיימת הפרדת רשויות. לכן, פירמידה זו  היא "הכול ולא כלום". הפרדת הרשויות פירושה בריחה מאחריות כוללת של כל אחד ממרכיבי הפירמידה, והיא אשר גורמת לסבל מתמשך של הפלסטינים  החייבים לעבור יום יום במחסום.
 

מאז הפך המחסום ל"מעבר" (שם מכובס למתקן שבעיקר חוסם אנשים מלעבור), הפיקוד העליון נתון בידי המשטרה, כמו במסופים בשדות תעופה ובמעברי גבול. בראש הפירמידה אם כן ניצבת המשטרה ונציג מטעמה עומד במחסום - השוטר. השוטר, כפי שנאמר לנו על ידו, אחראי על הסדר והביטחון. הוא אחראי על החיילת שלוחצת על כפתור המפעיל את הקרוסלות בכניסה ל"שרוולים" (מסלולים מגודרים, בדומה לאלה שמובילים בקר למכלאות).
 

מתחתיו, ובלי שום קשר לסמכויות, נמצא איש המת"ק (המינהל האזרחיinfo-icon - שם מכובס ל"שלטון צבאי"). הוא אחראי על פתיחת "השער ההומניטרי" שנועד להעביר אנשים מוגבלים, נשים וילדים. איש המשטרה אינו  יכול לפתוח את השער ההומניטרי ואיש המת"ק אינו יכול לפתוח את הקרוסלות.

גורם שלישי וחשוב המתפקד במחסום הוא המשטרה הצבאית. השוטר הצבאי, או השוטרת, אחראים על הבידוק שבתוך השרוולים. לשוטר או לנציג המת"ק אין שליטה על השרוולים והבידוק בהם. אם לא אוישו בבוקר כל השרוולים בחיילי המשטרה צבאית, ואם השוטר הצבאי  מפלרטט עם השוטרת הצבאית, שמפלרטטת עם הטלפון שלה, ומעבר האנשים הממהרים לעבודתם נעצר - זה לא בשליטת המשטרה וגם לא בשליטת המת"ק.
אם הבדיקה בשרוולים מתמשכת מאוד כי הגיעה למחסום "יחידה חדשה" חסרת ניסיון, כך הסבירו לנו, איש המשטרה או איש המת"ק אינם יכולים להתערב. אם איש המת"ק נענה לקריאת הטבע והולך לשירותים ובינתיים מתאסף ליד השער ההומניטרי תור גדול של נשים, ילדים וקשישים או חולים - איש המשטרה אינו יכול לפתוח אותו.

בתחתית הפירמידה נמצא מאבטח של חברת אבטחה אזרחית, שתפקידו להגן על כל הגוורדיה הזאת. וכאשר החבורה הזו מצטופפת לשיחת רעים באקווריום האטום, הם אינם שומעים את המתרחש בחוץ  ואין להם שדה ראייה של כל השרוולים.

 

אחרי שנים של עמידה במחסום קלנדיה בבקרים, עשיתי הפסקה. לא יכולתי עוד לעמוד מול המצב הקשה והבלתי משתנה במחסום קלנדיה. לי יש  בחירה, אני יכולה להישאר בבוקר במיטה. לפלסטינים אין. הם חייבים לצאת לעבודה. הם חייבים להתפרנס. דרך מחסום קלנדיה הם אמורים להגיע למקומות עבודתם. לכן מחסום קלנדיה הוא חלק בלתי נפרד מחייהם.

והנה שוב אני במחסום ושוב חוזרות אותן תחושות של חוסר אונים, תסכול וכעס. הטיפשות, האיוולת והסרבול שבהתנהלות  המחסום, האטימות והאדישות לסבל הפלסטינים – נשגבים מבינתי.

 

כרגע שרוולinfo-icon 5  כמעט ריק מאדם. תפתחו, תפתחו, שרוול 5 ריק! אני צועקת, גרוני ניחר ואין שומע.