בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ש' 12.4.08, בוקר
כללי:
משמרת ללא אירועים יוצאי דופן. עיקר פעילותינו הייתה בהסברה לאורחים על ארץ המתנחלים וזוועות הכיבוש.
עזבנו את ירושלים בשעה 06:45.
זעתרה:
הגענו בשעה 07:30. בתור כ-40 מכוניות. מיד כאשר החננו את המכונית ניגש אלינו סרן, איש מילואים, שנראה כמפקד המחסום. על פי המבט בפניו הוא קצת נדהם לפגוש אותנו בשעה מוקדמת ב"מחסום שלו". ניסינו לברר אצלו האם הוא המפקד ושאלנו בידידות עד מתי הוא במילואים. על כך נעננו כי "הוא לא מוסר סודות צבאיים" - ומי אנחנו שנתווכח עם אמירה חוצבת להבות כזו?
מעבר ממוצע למכונית כ-10 עד 15 דקות. נוסעים הורדו מן האוטובוסים, אך הבדיקה הייתה "סבירה" בהשוואה למה שכבר חווינו במקום. מפעם לפעם נדרשה מכונית לנסוע למגרש החניה ונבדקה ביתר יסודיות, אך ללא אלימות. הכלבנית בחופשה - הקלה מבורכת.
בית פוריכ:
תנועה ערה אך מהירה. כשהגענו מצאנו במעבר אוטובוס מלא בילדות צוהלות כנראה בדרכן לטיול. הילדות נדרשו לעבור רגלית במחסום והאוטובוס עבר במהירות אחרי בדיקה קצרה. בתור המכוניות 8 מכוניות. הנהגים "מרוצים" היום (ממה יש להיות מרוצה?). עברנו באופן בולט את הקו הלבן
- איש לא התעניין בנו או באורחינו ולא היה כל שיח בינינו ובין החיילים.
הסברנו לאורחינו את המציאות של הכפרים באזור ואת "נפלאות" כביש "מדיסון" - ושוב נוכחנו עד כמה קשה לאנשים להבין את המצב הזה. חנינו ליד מכונית מלאה בביצים - כאשר ניסינו לברר האם "יש בעיה" נענינו כי אין כל בעיה והנהג טען שהוא יכול לעבור ללא קושי. אולי - אנחנו לא התרשמנו כך מן המצב.
חווארה: 09:30 :
מגרש החניה לא מלא ומצאנו חניה בקלות. השוק פורח וכפי שכבר תואר התקינו סככה גדולה ובסוף מגרש החניה קם אוהל ובו כמה כסאות, ובתוכו מצאנו כמה נשים מבוגרות נחות כנראה מתלאות הדרך. במחסום תנועה דלילה, אולי השעה המאוחרת היא הסיבה לכך. הכל מתנהל על מי מנוחות, ואפילו שוטרות המ"צ לא צורחות כדרכן . המפקד ע' נעמד סמוך מאד אלינו כאשר הסברנו לאורחים את "הגיון" המחסום הזה ואת המשמעות הכללית של המחסומים לחיי הפלסטינים.
אחרי שהאורחים עזבו בדרכם לרמאללה לפגישה נוספת, הוא ניגש אלינו וניסה להסביר לנו עד כמה אנו תמימות ובורות חסרות הבנה בתהליכים היסטוריים ופוגעות בחיילים "המגינים עלינו מפני קן הצרעות בשכם" ועד כמה חשוב למנוע מפלסטינים לנוע משכם לרמאללה. "למה אתן שונאות את המדינה שלכן" ו"למה לא אכפת לכן לגרום נזק למדינה" ו"לא חבל על חיי החיילים" - אין חדש תחת השמש, כפי שכבר אמרו אחרים!
עברנו שוב באופן בולט את הקו הלבן. המפקד ניגש וביקש כי נזוז אל מאחורי הקו. סירבנו בנימוס - נשארנו על עומדנו ונעזבנו לנפשנו.
"הציפור" - החייל שמוצב בעמדה הגבוהה מסב כל הזמן תשומת לב לכל הנעשה במחסום, אך אנחנו לא ראינו שום דבר יוצא דופן. ה"עוקץ" עבד מעט ובילה את רוב זמן שהותנו במקום במנוחה.
מעבר ממוצע להולך רגל כ-15 דקות. מעבר למכוניות (משכם דרומה) בין 25 ל-45 דקות. בכל זמן שהותנו במקום לא עוכב אף אחד ואפשרו לכל המכוניות לעבור.
עזבנו בשעה 11:00.
זעתרה: אין תור.
בשער בנימין: האמר בצידי הכביש, מוסתר מעט מן העין - אך מכוניות לא נעצרו.