חמרה, מעלה אפרים, תיאסיר, יום ה' 27.3.08, אחה"צ
ירדנו לבקעה דרך ההמשך של כביש חוצה שומרון ופנינו לדרך אלון – הכביש שעובר מצפון לדרום לאורך הבקעה. לאורך הכביש בצדו המערבי הצבא חפר תעלת חסימה עמוקה, שבתוכה גדר תיל, למניעת המעבר אל אזור ההתנחלויות בצד המזרחי של הכביש. כל הדרכים הצדדיות והדרכים החקלאיות שמובילות לכביש חסומות בשערים או בתלי אדמה, חוץ מכבישי הגישה להתנחלויות, כמובן. חלק מהשערים נפתחים למעבר פלסטינים פעמיים או שלוש בשבוע, למספר דקות. בהמשך ראינו פתיחת שער בפעולה.
13:30 מחסום תיאסיר
במשך רוב שעות היום התנועה במחסום זה שחוצץ בין צפון הגדה והבקעה, היא דלילה ביותר. ילדי הבדווים שגרים באזור ולומדים בביה"ס בתיאסיר צריכים לעבור דרך המחסום יום יום. כשהגענו למחסום חיכו בתור לכיוון הגדה שלוש מכוניות, ועוד מספר מכוניות חיכו כדי להיכנס לבקעה. כמו כן, קבוצה של ילדים חיכתה כדי לעבור את המחסום. לפני שהחיילים ראו אותנו נראה שלא העבירו איש, רק כשהתקרבנו הם התחילו לבדוק. גם אז, החיילים לא מיהרו בבדיקות שלהם.
מכוניות שעוברות לכיוון הבקעה נבדקות בדקדקנות יתרה, המכוניות שנוסעות לכיוון הגדה נבדקות יותר בקלילות.
הולכי הרגל מחכים בסככה מרוחקת ומתקרבים למחסום רק כשהחייל בעמדת הבדיקה קורא להם להתקדם. למרות המספר המועט של העוברים, כל עוד היינו במחסום, חיכו הולכי הרגל בין רבע שעה לעשרים דקות. הילקוטים של הילדים נבדקים בקפדנות. זמן ההמתנה של המכוניות היה מעט יותר ארוך. נהגי המכוניות נדרשים לעצור את רכבם במרחק מה מהמחסום, לצאת מהרכב ולעשות את ה"ריקוד": להרים את החולצה ולהסתובב.
הילדים שעוברים במחסום ממשיכים ברגל אל אזור חמאם אל מליח, מרחק של כחמישה קילומטרים מזרחה וכשעתיים הליכה.
טנדר אחד שמגיע מכיוון הגדה ועליו כבשה, מוחזר לאחור. אסור לפלסטינים להכניס בעלי חיים לשטחי הבקעה.
מספר אנשים מתלוננים לפנינו שכשאנחנו לא נמצאות אז החיילים מתנהגים אליהם גרוע. במיוחד הם מצביעים על חייל ג'ינג'י שאנחנו רואות במחסום, אבל נראה שהנוכחות שלנו משקמת באופן פלאי את ההתנהגות שלו. חצי שעה אחרי שעזבנו את המחסום דפנה מקבלת טלפון מאחד העוברים במחסום, שמאז שעזבנו החיילים הפסיקו את הבדיקות ולא העבירו אף אחד.
15:30 שער ברזל ממזרח להתנחלות רועי
הגענו בדיוק לפתיחת שער הברזל המאפשרת לכלי רכב פלסטינים לחצות את הכביש. כשהגענו כבר חיכו שני טרקטורים שמובילים מכלי מים אל בני השבט/משפחה אל חדידייה, שנמצא מאחורי ההתנחלות רועי. התושבים הפלסטינים בבקעה נאלצים לקנות את המים שלהם במכליות מהגדה, למרות שהם יושבים על מאגרי מים גדולים, מכיוון שמקורות השתלטו על הבארות ולפלסטינים אסור לשאוב מהם מים. מסביב, בצד המזרחי של הכביש, אין רואים את ההתנחלויות הירוקות עם מגוון רחב של גידולים חקלאיים – פרחים, מטעים, גפנים וכו'.
בהמשך מגיע עוד טרקטור. מחכים. השער אמור להיפתח בין 15:00 ל-15:30, בימי ראשון שלישי וחמישי. בינתיים כבר 15:40 ועוד אין חיילים באופק. הנהגים אומרים לנו שלפעמים הצבא פותח את השערים רק לקראת הערב, אחרי 17:00. עוד מספרים לנו הנהגים שהצבא מונע מהם לנסוע בדרך הקצרה אל היישוב שלהם, מכיוון שהיא עוברת קרוב להתנחלות רועי, ולכן הם נאלצים לנסוע מסביב בדרך ארוכה הרבה יותר.
לבסוף מופיע האמר צבאי בסערה. תחילה החיילים לא רוצים לפתוח את השער, מכיוון שאנחנו נמצאות שם. הם מקבלים פקודה בקשר בכל אופן לפתוח את השער. הם פותחים את השער, בודקים את התעודות של הפלסטינים, נותנים להם לעבור ואז סוגרים חזרה את השער. סה"כ השער היה פתוח לא יותר מחמש דקות.
לחצו כאן לצפיה בסרטון של האירוע.
החיילים מתעקשים לפתוח איתנו בשיחה. הם מתפלאים לשמוע שהם נמצאים בשטח כבוש, לא מבינים מה הקשר בין זכויות אדם לבין מה שהם עושים לפלסטינים, ומנסים להבין מדוע אנחנו חיות בארץ הזו אם אנחנו לא מאמינות שיש לנו זכות אבות עליה.
17:50 מחסום חמרה
כשהגענו חיכו כחמש מכוניות בתור לכיוון הגדה. אחד החיילים ניגש אלינו, הוא לא מכיר את הארגון ושואל מה אנחנו עושות שם. כשאנחנו אומרות שבאנו לצפות במחסום הוא מזמין אותנו ברוחב לב לבוא, לצלם, לראות מה קורה במחסום. מהר מאוד החיילים האחרים מעמידים אותו על טעותו. מפקד המחסום לא שמח לראות אותנו בכלל. הוא מודיע לנו שכל עוד אנחנו שם הוא עוצר את הבדיקות ובאמת הוא סוגר את המחסום. לא מעניין אותו שלפי היועץ המשפטי של הצבא סגירת המחסום עקב נוכחותנו אינה חוקית.
אנחנו מתקשרות לנעמי שתודיע ליועץ המשפטי של הצבא שהמחסום נסגר. בינתיים דפנה מתקשרת גם לחמ"ל ומהר מאוד מפקד המחסום מקבל הודעה בקשר ששואלת אותו מה מצב המחסום. הוא אומר שהמחסום סגור בגלל נוכחות של ישראלים במחסום. בקשר שואלים אותו אם אנחנו נמצאות ממש בתוך המחסום ומפריעות לבדיקות והוא אומר שכן, למרות שאנחנו נמצאות הרחק מחוץ למחסום.
אחרי יותר מעשר דקות שהמחסום סגור אנחנו מתחילות להתרחק. בינתיים גדל תור המכוניות ומספרן מגיע עתה ל-20 ויותר הן מצד הגדה והן מצד הג'יפתליק. כך גם קבוצה של כמה עשרות פועלים. אנחנו נעמדות כ-50 מטר מהמחסום ועדיין המחסום נשאר סגור.
מגיע ג'יפ צבאי וממנו יורדים שני קצינים בדרגת סגן. הם מאשרים שלמרות שאנחנו נמצאות במרחק רב מהמחסום, המחסום יישאר סגור עד שנתרחק לאחרי הצומת. ממרחק זה לא ניתן לראות כלל מה מתרחש במחסום. גם אחרי שהתרחקנו לשם החיילים לא מיהרו לפתוח את המחסום והוא נשאר סגור במשך 35 דקות.
19:00 מחסום מעלה אפרים
מכונית אחת עד שתיים מכל כיוון. הפלסטינים נדרשים לחנות את רכבם בשולי הכביש בזמן שהם מחכים לבדיקה, כדי שחלילה לא יחסמו את המעבר ל"אדוני הארץ" המתנחלים. פועלים שאנחנו פוגשות טוענים שכדאי שנבדוק מה קורה במחסום הזה לפנות בוקר סביב השעה 4:00 כשהם יוצאים לעבודה. הם טוענים שהבדיקות מאוד איטיות ושנוצרים תורים ארוכים.