קלנדיה

בוקר רגוע ביותר בקלנדיה

הגענו לקלנדיה ב-5:30 לערך, חנינו כרגיל בצד הישראלי ועברנו לצד הפלסטיני. בפנים שמחנו לראות שאין תורים ו-5 עמדות פתוחות. כמעט בכל זמן שהותנו (הקצרה, לאור המצב) הקרוסלה בקצה המכלאה נותרה פתוחה וכל מי שהגיע עבר מייד. מוכר הבייגלה שב למקומו הרגיל בסככה. בשבוע שעבר היה חולה, אך החלים. ח' חברנו עובר ולא מתעכב, כך שלא יכולנו לדרוש בשלומו לאחר שנפצע לא מזמן ברגלו. לשמחתנו הליכתו נראית משופרת, כנראה שהטיפול התרופתי עזר.

מזג האויר נעים ואנשים בחולצות קצרות. הסברנו לאורחות על המקום, בתוך הסככה ומחוצה לה. הלכנו גם לכניסה למחנה הפליטים קלנדיה, לראות את הגרפיטי על החומה. קנינו תה וקפה מאחד המוכרים במחנה. הקיוסק שהיה במחסום אינו נמצא שם יותר. מעניין אם כשייגמר השיפוץ יגיע גם לכאן קיוסק של ישראלים, כפי שיש במחסומים אחרים.

כשחזרנו לסככה הגיעו חברותינו חנה בר"ג ורוני פרלמן עם עיתונאי זר. הוא צילם וראיין אותן וגם את מיודענו נאצר שתמיד מוכן להתעכב לשיחה. נאצר סיפר שבתחילת השבוע הופיעו אנשי זכויות אדם כחול לבן, ארגון הימין שלא ראינו מזמן. הוא בקשר טוב עם כולם. הראה לנו גם תמונה של עתונאית דתיה (נראית מתנחלת, אבל אי אפשר לדעת) שמגיעה לדבריו מעת לעת למחסום. יש לו גם תמונות מימים פחות טובים והוא מסביר לעתונאי ולאורחות שלנו איך נראה המקום בימים של כאוס. גם לי היה סרטון שצילם אחד הפלסטינים באחד הימים האלה ושלח לי, ואורחינו לא האמינו למראה עיניהם.

חילופי המשמרות היום היו באיחור, ולא הגיעו לפתוח את השער ההומניטרי, אבל לא היה כל צורך בכך. בסביבות 6:35 הצטרפנו לאחד התורים. המעבר היה מהיר יחסית אך התברר שהאם והבת נכנסו לארץ בדרכון הישראלי שברשותן (האם גרה בעבר בישראל). למחסום הן הגיעו מצוידות רק בדרכון האמריקאי, ואין להן בו את הויזה. החייל הסביר שאינו יכול להעביר אותן עם דרכון זר ללא הויזה (הפתק שמקבלים בנתב"ג), אלה הכללים. כדי לא לעכב את התור ואת הפלסטינים עד לבירור הן חזרו לאחור עם חנה. סופיה ואני עברנו לצד הישראלי ואז בחזרה עם הרכב לצד הפלסטיני. אספנו אותן ונסענו למחסום חיזמה, שם עברנו עם הרכב כמקובל ללא כל בדיקה. למרבה המזל החופש הגדול כבר החל והתנועה דלילה גם עד למחסום חיזמה וגם אח"כ בדרך למרכז העיר.