חמרה, מעלה אפרים, תיאסיר, יום ה' 3.7.08, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
תגיות: 
צופות ומדווחות: 
אורחות: קרין וקרן. משקיפות: דפנה ב., ליזי ש. (מדווחת)
03/07/2008
|
אחה"צ

12:20 – מחסום זעתרא ריק מעוברים ושבים.

12:53 – מחסום מעלה אפרים
רכב פלסטיני עומד. הנהג ממתין לסימן מהחייל, אך החייל עסוק ומדבר עם חברו. לאחר רגעים ספורים הפלסטיני עובר ונראה שהחיילים מתעניינים בנוכחותנו ומתבדחים בינם לבינם, כשהם מנסים להעליב אותנו בהערותיהם...

13:14 – מחסום חמרה
מספר אנשים מחכים למוניות שיאספו אותם. כל העוברים במחסום מכיוון שכם חייבים לרדת מהכוניות ולעברו ברגל. מכיוון שהבדיקה של המכוניות לוקחת זמן רב יותר הם נאלצים להמתין שעה ארוכה כשהם נצמדים לשיח שנותן להם מעט צל לחסות בו. במחסום חיפשנו בתא המעוכבים (שהיה ריק) רועה מבוגר שנעלם.
הרועה ממאהל שליד כפר עאטוף, מאותו הכפר של הילדים שנחטפו לילה לפני (בדוח נפרד). דפנה עמדה בקשר עם המת"ק (החיילת אמרה שרק  הקמב"צית יכולה לענות לנו...וחיכינו שזאת תגיע). מאוחר יותר, בדרך, נמסר לנו שהרועה עבר מהשער "הלא נכון" ועל כן כעונש עוכב מהשעה 9 בבוקר ועד לשעה 13 בצהריים במחסום חמרה ואז שוחרר.אחד החיילים ניגש ומסביר כי נוכחותנו תביא לסגירת המחסום.  לאחר שהחייל קיבל הסבר מדפנה על אי החוקיות בדבר ולאחר שקיבל החייל חיזוק לכך מחבריו "אחי, עזוב אותן, מי הן שבכלל שוות התייחסות?" ו"אל תתייחס אליה, היא לא שווה אפס"... נשארנו לעמוד בפתח הסככה. "ססססססססאמק, תפסיקי לצלם....." ושאר מילות "עידוד" נשמעו מעת לעת מפי החיילים. משסיימנו את שהותנו במחסום, המשכנו לפגוש את הילדים החטופים בשבט הבדואי (דפנה תשלים את הפרטים בדוח נפרד מאחר והיא זאת שהיתה בקשר במהלך כל הלילה לפני, עם האב, הצבא והמשטרה...). 

 14:36 – מחסום תיאסיר 
חייל מגיע אל הרכב בריצה ושואל מי אנחנו. הסברנו. הוא חוזר למחסום.
הגענו למחסום וזה נסגר בשל נוכחותנו. דפנה הסבירה לחייל שאסור לו לסגור את המחסום בשל נוכחותנו והוא מותיר את המחסום סגור ופונה לברר עם הממונים עליו. בינתיים החיילים מנדבים עצות בקשר "תעיף אותן", "שלא יצלמו", "מה הן עושות פה?" ועוד מיני פנינים בטון שאינו אוהד ... חייל אחד מרגיע אותם ואומר להם ששומעים אותם. החייל שניגש לברר, מקבל פקודה לפתוח את המחסום ולהתעלם מאיתנו. זאת לאחר שנשאל אם וכיצד אנחנו מפריעות והחייל השיב כי אין אנו מפריעות אלא סתם עומדות...המ"פ מגיע. לטעמי הוא חשש מלהשאיר את חייליו לבד איתנו, שמא נשמע או נראה משהו שאינו ברוח הדברים אותם ניסה במאמץ לצייר בפנינו: "אני מאוד הומאני", "אני ממש בסדר אתכן", "אני שותה קפה לפחות פעם בשבוע אצל פלסטיני בבית" – על כך לא הבין מה לא "חברי" בכך, שהוא קצין בצבא, מגיע עם המדים שלו והנשק – לשתות קפה חברי – בבית של פלסטינים... "אני אומר בוקר טוב לאנשים", "צה"ל הוא הצבא היחיד שמטפל באנשים שהוא פוצע וזה קורה כמעט בכל יום..." וכשהערתי (ליזי) את תשומת ליבו לזוועה שבמשפטו והבעתי פליאה על כך שהוא מתגאה בכך שצה"ל כמעט מדי יום פוצע... הוא טען שאני "ילדותית וקטנונית... נתפסת לחלק מהמשפט..."היה שם חייל (שבעיני היה תום מתוק של ציונות) שהתעניין ושאל ובאמת הקשיב, בחור חרדי ששאל, והקשה והקשיב ורצה לדעת, ולדעתי היתה זו הפעם הראשונה שהוא שמע דברים שונים מאלה עליהם חונך. היה שיח מעניין.... מלבדו, כולם שבויים היו בחשיבותם ובתפישתם. ולאחר שהמ"פ סיים את משנתו באשר להומאניות ולמילוי אחר פקודות ולאחר שמיצינו את שהותנו שם, נפרדנו לשלום.

16:30 – מחסום חמרה
שני רכבים עומדים. אחד מכל כיוון והחיילים יושבים בתוך המחסום ולא מתפעֵלים אותו. רק לאחר כ-10 דקות כשהתקרבנו למחסום, יצאו החיילים לכביש ואפשרו לרכבים לעבור – בינתיים נוצר טור של מספר רכבים מכל צד (הטמפרטורה 43 מעלות!!). שאלתי את אחד החיילים מדוע אין מאפשרים לרכבים לצאת ומקדמים רק את תור הנכנסים... הוא אמר שאין אפשרות לנוע במקביל. אך בכל זאת, הוא פונה עם חייל נוסף לכיוון תור היוצאים.
תא המעוכבים ריק. הרמת החולצה והסיבוב – אפשר להתווכח על נחיצות הדבר אצל הולכי הרגל, אך באין לי טיעונים ברורים במלל, לא אעשה זאת. אך האבסורד שבהורדת נהג מהרכב ואילוצו להרים חולצה ולהסתובב – זועק!! שהרי במכוניתו יכולים להיות עשרות מטענים בעת שימתינו לו בזמן שהוא ירים את החולצה. ואלי המטרה היא השפלה, ותו לא? כמו דברים רבים אחרים...מגיע למחסום רכב שכור (חברה ישראלית). ברכב יושבים מוסלמים בעלי דרכונים אמריקאים והחייל אומר בקשר: "יש להם דרכון אמריקאי, הם מדברים רק אנגלית ומתנהגים כמו אני לא יודע מה...."  התשובה הנשמעת בקשר "להגיד לו לעוף אחורה".החייל מבקש מחברו לקרוא לדוקטור שיבוא לתרגם (רופא פלסטיני שעבר שם במקרה). ואז בכלל מסתבר כי הם מבקשים להגיע לירדן וטעו בדרך. הדוקטור מסביר להם את הדרכים האפשריות. מגיע אב עם שני ילדים, הם מחברון ולכן הרכב שלהם לא יכול לעבור, שהרי רק כלי רכב הרשומים בבקעת הירדן רשאים להכנס לבקעה,  אז הם עומדים ומחכים  להסכמת החיילים בכל זאת לעבור עם הרכב...17:00 – רצינו לעזוב את המחסום, אבל אז נראה היה שהחיילים שוב סוגרים את המחסום ושוב ישנם רכבים שממתינים והחיילים בכלל יושבים בתוך המחסום... חזרנו. החיילים שוב יצאו מהמחסום והעבירו את הרכבים.  אבל עכשיו וברוב הזמן אנחנו לא שם....