עזון עתמה, יום ה' 10.7.08, אחה"צ

תיכננו להגיע לעזון עתמה בתום המשמרת בבית איבא, אלא שכבר בדרך לבית איבא קיבלנו קריאה מהגר שדוווח לה על אלימות במחסום (שער הגדר ) עזון עתמה.

16.15- כבר בכניסה לכפר אנשים נרגשים התקבצו סביבנו לדווח לנו שב15.15 הגיעו חיילי מג"ב והכו פועלים שחזרו מעבודה בישראל. היו עדים לכך שחיילי מג"ב ביחד עם חיילים במחסום (ואח"כ הצביעו בפנינו עדי ראיה על מפקד המחסום, חייל בדרגת סמל ראשון, עם שיער קצוץ וזקנקן) לקחו אותם (כניראה 2 אנשים) אל מאחורי חדר הבדיקה, חלק אמרו שהכניסו  אותם לחדר השיקוף ואחרים אמרו שהכו אותם מאחורי מגדל התצפית (הפילבוקס).
מהמקום בו עמדו - תור היציאה מהכפר, אי אפשר לראות את המיקום המדויק. לאחר ה"טיפול" של  החיילים, המוכים בקושי יכלו לעמוד על רגליהם. כאשר נסענו למחסום במונית אותת לנו נהג שנסע בכיוון ההפוך וגם הוא הרגיש צורך ליידע אותנו במה שהתרחש שם שעה קודם לכן. הוא הוסיף שאחד המוכים נלקח לבית חולים בבידיה (כניראה מדובר במרפאה עם אישפוז) ומאושפז שם. אף אחד מהפלסטינים לא ראה את המכות בפועל, שהרי החיילים דאגו לכך שלא יהיו עדי ראיה.

בהגיענו למחסום עמדו כ-30 מכוניות לכיוון הגדה ועוד כ-20 לכיוון עזון עתמה. נהג המונית שעמדה ראשונה אמר שמזה שעה וחצי לא העבירו אף אחד. 30 הולכי רגל המתינו אף הם ובסככה היו כ-20 מעוכבים . לא ניתן לנו לדבר עימם. כחצי שעה לאחר שהגענו לא היה יותר תור של מכוניות בשום כיוון. הולכי רגל באו והלכו, חלקם נשלחו לסככת המעוכבים ועוכבו כרבע שעה, אחרים עוכבו לפרקי זמן ארוכים יותר, והיתר עברו את השער לתוך הגדה.  בשום שלב לא היה תור של יותר מ6-7 איש וההמתנה הייתה קצרה, יחסית. נהגי המוניות שהסיעו אותנו אל המחסום וממנו חזרו וסיפרו על המתנה ארוכה מאוד עד שהגענו. התושבים ממש התחננו שנבוא, לפחות בימי חמישי, שבגלל חזרת הפועלים מישראל הוא היום הקשה ביותר. הם סרבו לקבל תשלום, ואחד אמר "עד שבאתם, לא התפרנסתי, רק עמדתי בתור למחסום, מאז שהגעתם הצלחתי להתפרנס יפה. בבקשה, רק תבואו..."

מפקד המחסום ניגש אלינו  ושאל , בטון עוין, אם הכל בסדר. שאלנו על דיווחי האלימות והוא אמר "אז איפה אלה שהכינו ? את רואה פה ערבים מוכים? אתן יכולות לחפש איפה שאתן רוצות..." מייד אח"כ הודיע לנו שאנחנו לא יכולות לעמוד  במחסום ואחת החיילות צרחה "שילכו לעמוד עם החברים שלהם, הערבים". לאורך כל המשמרת החיילים היו גסי רוח, קיללו אותנו, ואיימו על פלסטינים כדי שלא ידברו איתנו. ראינו פלסטינים מבועתים לאחר שיחה עם מפקד המחסום, אצים מהר וחולפים על פנינו בבהילות כשהם מסמנים לנו "אל תדברו איתנו... " 

פגשנו גם את מיודענו בן. כל העת נצמד בן אלינו וניסה לקשור שיחה, קורא לכל אחת מאיתנו "שרה", בחביבות מוגזמת. הוא  אילץ באיומים, למשל,  בחור אחד לקרוא לעברנו "שרה שרמוטה !!! ", הבחור עשה זאת וברח במבוכה ובפחד...

אלא שבכל חיוך שלו יש ניצוץ של טירוף, יש תחושה שכל החביבות המעושה הזו יכולה כהרף עין להתלקח לאלימות. יש משהו מאוד מפחיד בבחור, והנורא מכל הוא שרוחו של בן מרחפת כל העת מעל המחסום  - החיילים מעריצים אותו ומחרים-מחזיקים אחריו. שהרי , כפי שראינו עם קובי בביקעת הירדן, קל מאוד לגרור את החיילים , שיכורי כוח ומתוסכלים בחום הנורא, לפרוק את זעמם על האוכלוסיה חסרת הנשק והישע שנתונה למרותם. זו אחלה "שוברת שיגרה".....

הגיעו המג"ד והמ"פ. ניגשו אלינו, הציגו את עצמם ושאלו אם הכל בסדר. סיפרנו להם על האלימות שדווח עליה קודם. מפקד המחסום הכחיש שחיילי מג"ב היו במחסום באיזשהו שלב. והמג"ד גם אמר שלא ייתכן שהכו מישהו בחדר הבדיקה כי יש שם מצלמות.  הוא ניסה לשכנע אותי שהדיווח כוזב, ואני עמדתי על כך והסברתי לו שמכיוון שדווח לי מפלסטינים רבים, שאין קשר ביניהם, אני בטוחה באמיתות הדיווח. הוא פנה לדבר עם החיילים וחזר כעבור רבע שעה, בטון מתנשא ותקיף פחות,  כשהוא מודה שאכן היו במחסום חיילי מג"ב, והם לקחו 2 פלסטינים ,אך עליו לבדוק עדיין מה קרה שם. שאלתי , מה לגבי ההכחשה המוקדמת יותר של מפקד המחסום שהיו שם חיילי מג"ב. והא אמר שהמגבניקים היו במשמרת מוקדמת יותר ולא במשמרת של החיילים האלה ולכן הוא לא ידע. גם זה טיוח, כי הדיווחים הם על מכות בשעה 15.15 - דהינו מהמשמרת הנוכחית (המשמרת מתחלפת בשעה 14-14.30). אבל מי שרוצה לכסות - יכסה בכל מחיר, ולא יניח לעובדות לבלבל אותו....

סיפרתי לו, מה שסיפרו לי פלסטינים רבים - שחיילים מסמנים את הספח בתעודות הזהות של הפלסטינים בסיפרה "7" ("הסבר" של הצבא בהמשך). (צילום של התעודות בצרופה). המ"פ אמר שזה לטובתם של הפלסטינים (אלא מה?) - מסמנים אותם כדי שיוכלו לעבור יותר מהר. ככה רואים שהתעודות לא מזוייפות (!) - באמת ! על ידי כתיבה בעט של הסיפרה "7". כאילו לא יכול כל אחד לכתוב זאת בעצמו ! אמרתי לו שלדעתי לא חוקי להשחית את תעודותיהם, ומה עם יבוא גדוד אחר שיעשה לפלסטינים בעיות דווקא בגלל ה"7" ?  לי ניראה שהספרה הזו מסמנת מי בא השבוע כדי שבשבוע הבא יוכלו להתנכל לו.

כשהלך השאיר לי כרטיס ביקור עם מספרי הטלפון שלו.

5 דקות מאוחר יותר סגרו החיילים את המחסום למעבר פלסטינים עד שלא  נתרחק ונעמוד עם החברים הערבים שלנו. ניסיתי את המספרים שנתן לנו המג"ד - אף אחד לא ענה.

2 מהמעוכבים אולצו בתחילה לעמוד מאחורי קיר בטון, מחוץ לסככת המעוכבים, בשמש הקופחת (היה יום חם במיוחד) . לאחר מכן הורשו לחזור לסככה אך אולצו לעמוד בגבם למחסום. (בה בשעה שיתר המעוכבים עמדו כרצונם). אקט של השפלה, ותו לא. לא הורשנו לדבר איתם ולכן לא ידוע לנו מדוע זכו ליחס מיוחד כזה. כאשר עזבנו השארנו להם, למרות איסור החיילים, בקבוק מים קרים . כאשר עזבנו,  ב-19.45 הם היו מעוכבים כמעט שעתיים, אך איננו יודעות כמה עוד נשארו שם. השארנו להם את מספר הטלפון שלנו, אך אין לנו ספק שהחיילים לא הרשו להם לדבר בטלפון.

ב-18.30 עזבנו אל מרכז הכפר, כדי לקנות שתיה,  וחזרנו כעבור כחצי שעה, המצב במחסום לא השתנה בהעדרנו, לא היו תורים ארוכים, כשחזרנו, ורק 2 המעוכבים עמדו עדיין בגבם למחסום...