דרום הר חברון, סוסיא
יצאנו מבאר שבע ב-10:30 בכיוון כביש 317.
בשדות התבואה כבר נקצרה ונאספה לאלומות, לפעמים רואים גם סימנים לדייש שהיה. מלבד כמה רועים עם כבשים שאוכלות את השלף, אין איש בכבישים או לצידם.
עצרנו בסוסיא אצל עזאם והתרשמנו מהמעון שלו – דוגמה לאיך אפשר לעשות כל כך הרבה מכל כך מעט. הכל נקי, מסודר ואפילו מעוטר ומתוך הסלעים יוצרים פרנסה באמצעות לול תרנגולות, עציצים עם צמחי מאכל וכרם זיתים בואדי.
בא-תוואני רצינו לראות את הבארות שהמתנחלים זהמו והסבירו לנו שאי אפשר להגיע אליהן אלא ברכב 4X4 אז התארחנו אצל נאסר והתפעלנו מיוזמה נוספת להתפרנס בתנאים הקשים של האזור: בקומה התחתונה של הבית קיים מרכז לנשים רוקמות שעבודותיהן נשלחות לארץ לתפירת בגדי עילית (עמותת two neigbours). הבן היזם של נאסר בנה חדר לתופרות, ומתכנן בקומפלקס גם חדרי אירוח על הגג. בנתיים הם מארגנים ארוחות לקבוצות שגם קונות את הבגדים וזוכות בהופעת ריקודים של הילדים אותם מאמן הבן הצעיר.
תחושת הפסטורליה נפסקה כאשר ממש לפני צומת זיף ראינו את כלי הרכב של הכיבוש וההרס – מכוניות הצבא וגורר שבדיוק העמיס טרקטור, אות לכך שהמבצע נגמר. רכב של מקומיים עם צלמי “בצלם” נסע לפנינו לבדוק מה בדיוק קרה ובדרך עפר המובילה אל לא כלום, ממש מחוץ לכפר ורחוק מן העין, הגענו להריסות. צו ההריסה שהוצמד לאבנים אמר לנו כי נהרס מבנה ללא גג. הבלוקים נראים ממש חדשים, אולי יצליחו לבנות מהם מבנה חדש. מה פשעו הבונים?? לא נדע.
בדרך חזרה בכביש 60 ראינו כי כל החסימות הצדדיות פתוחות.
היאוש לא נעשה יותר נוח.
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
MuhammadFeb-24-2026דרום הר חברון, בית חגי: סוללים דרך ביטחון פנימית
-
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-
