בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ה' 2.10.08, אחה"צ
הכניסה לזיתא חסומה. חמישה רכבים חונים בצד הפנימי של החסימה.
2:50צומת זעטרה [תפוח]עשר מכוניות בתור ממערב . אין אף מכונית מצפון.הקפנו פעמיים את הככר, הבחנו בבדיקות מהירות והתקדמות רצופה של הרכבים שבתור. לא התעכבנו.
3:00חווארהתור הולכי הרגל ביציאה משכם מתמשך לכל אורך הסככה, ואולי אף מעבר לה. בתור ההומניטרי המעבר ללא כל בדיקה, בתור הרגיל המעבר מהיר יחסית, שתי, שלוש דקות. שתי עמדות בדיקה, מכונית המגנומטר מושבתת, יצאה מכלל פעולה [בבוקר עוד תיפקדה, כך נאמר לנו], שגרת בקורת תעודות זהות, תכולת תיקים וכיסים, חגורות ונעליים. ציפצופים מעטים. אין מעוכבים.
בראש המגדל שר חייל "מוות לערבים" תוך כדי הנפת ידיים בתנועות ניצוח. מפקד המחסום, ע., ניצב למרגלות המגדל ואין בפיו אף הערה לחייל המזמר.
תור של מכוניות מתמשך ביציאה משכם, אף מכונית לא עוברת. בכניסה לשכם עוברות מכוניות בעלות לוחית מספר פלסטינית [אם יש תסריך כמובן] או זרה [שתי בלגיות], אך מכוניות בעלות מספר צהוב [ברובן של תושבי ירושלים] מסורבות לחלוטין. לטענת החיל רשות המעבר החפשי ניתנה רק לימי החג ומהיום בוטלה. משפחות רבות של פלשתינאים בעלי תעודת זהת כחולה שיצאו לחגוג עם קרוביהם בשכם נאלצו להשאיר את הרכב במגרש החניה שליד המחסום, לחצות את המחסום רגלית ולהכנס העירה במונית. או לחזור הביתה לירושלים. הסבר זה חזר ונשמע באוזני כל משםחה ומשפחה, מלווה בתנועות ידיים סיבוביות וצעקות של תוקפנות וחוסר סבלנות "יאללה! תמהר! תמשיך! חג שמח!".
כאן נכנסנו לפעולה והתערבנו בשאלה על סמך מה בוטלה זכת המעבר החופשי שניתנה לכבוד החג. התשובה "יש הוראה, החל מהיום נגמר החג, החל מהים אין מעבר" נשמעה מפוקפקת.
התקשרתי לזערן, איש המתק, והוא אמר בפרוש שהמעבר חופשי עד שבת. זערן הבטיח לטפל מיד בענין ולחזור אלי להודיע. מיד אחר כך טילפנה אליו ענת וחזרה על הדברים. לא עובר זמן רב וטרק [מהמתק] מגיע , רואה את המצב ואחרי מספר שיחות טלפוניות אומר לע. שהמעבר חופשי עד שבת. ע. מתעלם ואינו נותן הוראה לחיייליו לאפשר מעבר. עוד ועוד מכוניות של פלשתינאים תושבי ישראל מגיעות וכולן חוזרת כלעומת שבאו. ענת ממשיכה בהתקשרויות, טרק בקשר רצוף עם גורמים בחטיבה ובמתק. שוב ושוב מתעלם ע. מדברים שאומר לו טרק.
פתאום, בשעה 3:55 , מסמנים בניפנוף יד לשש מכוניות ישראליות שזה עתה הגיעו, מסמנים להן לעבור. והן עוברות מבלי שיבדקו, מבלי שהנהגים או הנוסעים ישאלו ולו שאלה אחת, מבלי שיציגו תעודה כלשהי, רק הוראה "סע! סע! סע!" ונפנוף יד. כל מה שהיה בתור שהצטבר עובר ונכנס לשכם.
תהינו, מה יקרה אחרי שנלך מכאן? חיכינו כרבע שעה והמכוניות המשיכו לזרום, ייצאנו אל עבר בית פוריכ, עצרנו לצפות מרחוק ועדיין עברו המכוניות. וכשחזרנו מבית פוריכ בשעה המש עדין היה מעבר חופשי למכוניות הנושאות מספר צהוב.
4:15בית פוריכ
מעט מוניות מעבר לכביש. תנועת הולכי רגל דלה בשני הכיוונים, שקט, החיילים נינוחים, נוטים לשיחה, בעוד עשרה ימים הם מסיימים את השרות הסדיר. מבצעים אתת בדיקת התעודות ביסודיות ובאדיבות [כן זה אפשרי] . דיברנו איתם על מה שראינו בחווארה. הם לא התרשמו, לא הזדעזעו, לא נדהמו, אפילו אמרו "גם אני הייתי יותר קשוח אם הייתי מוצב בחווארה",
בתשובה לשאלותינו בדבר מעבר חופשי לבעלי תעודת זהות כחולה [או לחלופין , לרכבים בעלי לוחית מספר צהובה] עונה מפקד המחסום בנחישות "חג, כולם עוברים". אך הוא נזהר ואינו מוכן להביע דעה ביחס לעמדתו של ע. ממחסום חווארה. "שם זה אחרת, שם מסוכן יותר" . עזבנו בתחושה מוזרה שאין קשר חד משמעי בין הדעות וההתנהגות של החיילים במקום.