בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ש' 27.9.08, בוקר
יצאנו מירושלים בשעה 07:00 (06:00 בשעון הפלסטיני). על כביש 1 העובר ליד השער החדש ושער שכם שוטרים רבים, מחסומי משטרה והרבה מאד אוטובוסים. ליל אל חדר הביא להר הבית הרבה מאד מתפללים שחזרים עכשיו לבתיהם. גם על כביש 60 צפונה תנועה ערה.
בזעתרא במעבר מצפון לדרום 5 מכוניות, ממערב למזרח ריק.
הגענו לחווארה בשעה 08:00 שעוננו - 07:00 שעון פלסטין. מזג אויר סתוי ומעת לעת יורד גשם.
בכניסה לשכם תנועה ערה מאד, הרבה נשים מבוגרות שלחלקן כסא מתקפל ביד או שטיח תפילה, וגברים, בעיקר מבוגרים, שחוזרים מהתפילות בירושלים. עמדנו שעה ארוכה וצפינו בשבים. לאורך כל המשמרת היתה תנועה רבה מאד לכיוון שכם.
במחסום תנועה מועטה מאד לאורך כל המשמרת. בהתחלה יחסנו את זה לשעה המוקדמת, אך עם חלוף הבוקר התירוץ הזה כבר לא עמד במבחן. יום שבת הוא יום סטודנטים - היכן הם? יתכן ואחה"צ כאשר כל הנכנסים לשכם לקניות יחזרו תהיה תמונה אחרת במחסום.
מפקד המחסום עמק מקרין על כל החיילים אוירה מאד עוינת ונוקשה כלפי הפלסטינים וכמובן גם כלפינו. התרשמנו מכך גם לפני הארועים האחרונים במקום. ההתנהגות מבטאה כנראה השקפת עולם. הכל מתנהל "לפי הספר". מכונית ובה יולדת אמנם מורשת לעבור במהירות, אך ההערה "כולן פה יולדות כל הזמן" מבטאה את הכל. חייל שהתקרב למקום בו עמדנו הוזהר שלא ידבר אתנו, למרות שהוא בכלל לא התכוון כנראה לדבר אתנו אלא להקשיב לשיחה בינינו ולשיחת הטלפון (הפרטית לחלוטין) שניהלנו. אנחנו לא החלפנו מילה עם איש, וכאשר החליט עמק כי אנו עוברות קו לבן כחול או אדום הוא שלח שליחים להעיר לנו. התעלמנו בשקט מן ההערות - וכנראה גם החיילים הבינו שאין טעם בויכוחים האלה.
שוב ושוב חובה לציין את ההתנהגות המזויעה של החיילות.
נסענו לבית פוריכ. באופן יחסי לשבתות קודמות יש הרבה תנועה. המעבר מהיר וללא עיכובים לשני הכיוונים. האם יש הסבר לעובדה שהחיילים במקום חובשים "רשת הסוואה" על כובעי הפלדה - לרגע חשבנו כי אנו מתבוססות בביצות ויטנאם! עזבנו אחרי שעת צפיה שעברה ללא שום ארוע יוצא דופן.
חזרנו לחווארה עדיין מעט תנועה משכם דרומה והרבה מאד תנועה אל העיר. מגרש החניה התמלא בהרבה מאד מכוניות ושוק הירקות פורח. ארגז חצילים של 15 ק"ג ב-15 שקלים! רבים ברכו אותנו לשנה החדשה.
חזרנו לירושלים בשעה 12:45.
אחרי שנים של צפיה במחסומי שכם היאוש משלילת חופש התנועה של הפלסטינים בעומק הגדה לא חולף. בשבתות המתנחלים נחים מעמל הפוגרומים (לא תמיד חשוב לציין), אך הגגות האדומים והקרוואנים הפזורים על כל גבעה רמה לא משאירים ספק על משמעות הכיבוש והשלכותיו. "מרקם חיים" "הקלות" "הסרת מחסומים" - היכן?