בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, עורטא, יום ב' 24.11.08, בוקר

סיכום: שיגרת מחסומים, ללא אירועים מיוחדים.

תור ארוך בזעתרא מכיוון שכם.

בחווארה כבכל משמרת, רכבים ללא תסריח מתאים מנועים ממעבר. כל כך מעטים המאושרים בעלי התסריח. הפעם עזרנו להעביר אישה חולה מאוד ברכב של בעלה, כמחווה מיוחדת.

שמענו על תנאי עבודתם של מובטלים שמסתכנים בכניסה בלתי חוקית לישראל.

הכניסה למרדה פתוחה. הכניסה לזיתא חסומה בקוביות בטון. בחזרה עמדו משני צידי הבטונדות מכוניות .
מצד זיתא- כ-10 מכוניות (שנהגיהן השאירו ועברו ברגל) ו-2 מצד כביש 5 (שחיכו לאנשים מהכפר).

הכניסה לביתא- פתוחה.

צומת זעתרה (תפוח) - 7.20

ספרנו 45 מכוניות מחכות מכיוון שכם. צילצלנו למוקד "ההומניטרי" ולז. ממת"ק שכם. שניהם הבטיחו לטפל.

כשחזרנו עמדה מכונית אחת בתור. ג'יפ משטרה וג'יפ צבאי עמדו בכניסה לישוב תפוח.

בעיירה חווארה - מול הכניסה לביתא ג'יפ מג"ב ו- 3 חיילים עוצרים כל מונית , אוספים את ת"ז לבדיקה. הנהגים טוענים שהם מחכים חצי שעה. כשהגענו עמדו  3מוניות. החיילים הזדרזו להחזיר את התעודות. המקום נמצא במרחק של 5 דקות משני מחסומים - אחד מכל כיוון, שבהם שוב יעוכבו לבדיקת התעודות.

חוץ מהג'יפ הזה עמדו ג'יפ משטרה וג'יפ צבא בעיירה, לא ברור לשם מה.

בית פוריכ - 7.30- 7.55

בניגוד לתורים הארוכים של הרכבים  שאנו רואות בדרך כלל בשעה זו- עמדו רק 2 מכוניות. גם הולכי הרגל שזורמים בשעה זו לכיוון שכם עברו מהר.

עוורטא - רק שתי מכוניות מחכות מכיוון שכם.

מודעת הנאצה של נשים כחול לבן מלפני שבוע- הוסרה.

חווארה - 8.00-10.15

אין מעוכבים. מכונית השיקוף פועלת. יש כלב. בזמן שהותנו הוא בדק מכונית אחת. יש נציג מת"ק א.{אדם}

כשהגענו פעלו 3 עמדות בדיקה להולכי הרגל משכם. התור הצטמצם. אחד העוברים אמר שחיכה 10 דקות. כל הזמן רעש הצפצופים של המגנומטר, ואנשים עוברים וחוזרים, ופושטים עוד משהו (חגורה,    , ארנק, נעליים), ואחר כך ,לעיני כל, צריך להתלבש מחדש.

אוטובוסים  בכניסה לעיר אינם נבדקים.

8.55- רק שתי עמדות פועלות. 10-15 גברים בכל תור. מלבד התור "ההומניטרי" (לנשים וגברים מעל גיל 45).

אחד החיילים המאבטחים את הממצדיקיות צועק כל הזמן בגסות על העומדים בתור.

מצד שכם מחכה רק מכונית אחת. זה המצב רוב הזמן. בגלל מדיניות של מניעת אישורי כניסה ויציאה לרכבים משכם, העיר השניה בגודלה בגדה(יותר מ-150.00- תושבים).

9.00- מכונית ישראלית  אינה מורשית להיכנס לשכם. אחר כך הגיעו עוד שתים-ואותה תוצאה.

9.15- חילופי משמרות בין העמדות. הפסקת הבדיקות ל-5 דקות.

מגיע קצין בדרגת סרן.

החייל בעמדת בדיקת רכבים לכיוון שכם מפסיק את הבדיקה כי נשאר ללא מאבטח. ברחבי המחסום ספרנו 12 חיילים. כעבור 5 דקות הוא מתחיל לבדוק שוב. (ממילא, כאמור, אין כמעט רכבים הניכנסים לשכם).

רכב ללא אישור כניסה מוחזר על עיקבותיו לאחר בירור ממושך בניירותיו. זו תופעה שאנו עדות לה בכל משמרת.

זקן עם הליכון הולך בקצב איטי, צעד-צעד, ניכר שהוא סובל. כך הוא צריך לצעוד את 300-400 המטרים שחייבים לצעוד כל הנכנסים והיוצאים משכם.

9.25- שוב רכב מנסה להיכנס לשכם ונישלח בחזרה, בהעדר אישור. ברכב יושבת אישה ,שעברה לפני חודש תאונת דרכים. היא נפגעה בראשה, וכן מספר שברים. יש לה מכתב רפואי (שלמזלנו נדים יכול היה לתרגם לנו) המאשר זאת. צלצלנו למוקד,וכן לדליה באסה. כעבור כ-25 דקות אפשרו לרכב להיכנס. הבעיה שהיא צריכה להגיע לטיפולים כל 5 ימים.אם תיקח כל פעם מונית תעלה לה הנסיעה 150 ש"ח - סכום גדול בכלכלת הגדה. לבעלה יש רכב, אך בלי תסריח. מה יקרה בפעמים הבאות?

עוד אנו מבררות- עוד רכב נשלח בחזרה. לא הספקנו לברר מי ולמה.

במגרש החניה מתלוננים עוברי אורח על המצב הכלכלי. אין עבודה. הסיכוי היחיד הוא להגיע לעבוד בישראל. אישורי עבודה מקבלים רק בני 35 ומעלה, נשואים עם ילדים.איך אפשר להתחתן כשאין פרנסה? בלית ברירה מסתננים לישראל בלי רישיון באיזור רמאללה, שם אין גדר הפרדה. כשתופסים אותם מרביצים להם החיילים מכות. ובכל זאת הם ממשיכים לנסות. , 12 שעות עבודה ביום , בין 10-12 ש"ח לשעה, בעבודה קשה, באולמות ארועים או בבתי אבות, מנצלים את העובדה שאינם יכולים להתלונן. הקולוניאליזם החדש.