אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), שיח' סעד, יום ד' 26.11.08, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
אילה ג., ענת ט. (מדווחת)
26/11/2008
|
בוקר
6:45   שיח' סעד

אין כמעט מעבר הולכי רגל ומעט ילדים ותלמידים. אין תורים. בין מכרינו תושבי השכונה, אנחנו פוגשות את מסעוד משארה, תושב קבע של ירושלים, שהמחסום נבנה ממש בפתח ביתו, והשער שנבנה לו למעבר נעול זה כמה חודשים. לפי מה שאמר לנו קמב"ץ הגזרה, יש במחסום מפתח לשימוש כל פעם שדיירי הבתים שנחסמו צריכים לעבור, אך כמובן ששום דבר כזה לא מתבצע. אנו צופים כמו תמיד גם בצעירים המובטלים העומדים על ראש הגבעה ומחכים שיגיעו לגיל 30 כדי לנסות להשיג אישור לעבוד בעיר שלפתחם. בינתיים, יש להם כמה שנים לכעוס, להסתבך, להתייאש, להפוך לקיצונים. אנחנו מנהלות שיחה טובה עם מפקד המחסום, אדם נעים עם תודעת שירות לא רגילה במשרתו.

7:15 סוואחרה


אנחנו שמחות לבשר שנעלם ריח הביוב החריף שאפף את כל ואדי הקדרון שמתחת לדרך האמריקאית. הזבל לעומת זאת, מצטבר כבימים ימימה בשולי הדרך. סוואחרה מעניינת אותנו היום במיוחד בגלל הדיון בעתירה נגד הגדר והמחסום שנדונה בביה"מ העליון בשבוע שעבר. העוברים ושבים אינם יודעים במה מדובר. אנחנו חוצות את ה"יעד המבוצר" שהוא המחסום, נכנסות לסוואחרה דרך בוטקה עלובה שבה המגנומטר מצפצף והחייל - היושב בתא סגור ומרוחק - אינו מגיב אלינו או לצפצוף. בדרך חזרה דרך אותה בוטקה אנחנו משוחחות עם מפקד המחסום שגם הוא לא יודע דבר על תוצאות הדיון בבית המשפט. ייאוש. (תוספת מאוחרת - לפי נורה אורלוב העתירה של התושבים נדחתה בבג"צ).  

   

7:45 הפשפש באבו-דיס

ירדנו לראות מה חדש אחרי שקראנו בדו"ח מן השבוע שעבר שהתבצעה במקום "סדרת חינוך" לתושבים הבודדים המורשים לעבור שם. החיילת הקשוחה יפת העין מתעלמת מאיתנו בעוינות, וכן החייל שאיתה, המוכר לנו ממחסום שיח' סעד לשעבר. קבוצת צליינים רוסית עוברת בלי בעיות לכנסיית בת'אני בצד של עזארייה. ומתי יזיזו את החומה עד הכנסייה כמו שפסק בית המשפט לפני כמה שנים?


8:20  עזרייה ומחסום הזיתים מצדו הפלשתיני

מדהים כמה שעזרייה נקייה ומשגשגת בהשוואה לאבו דיס וכל שטחי ירושלים רבתי המשלמים ארנונה ישראלית. אנחנו שואלות את עצמנו מה מקור הפריחה וההשקעה, ופשוט נהנות. החלטנו לנסוע בדרך המובילה למעבר הזיתים מעזרייה כדי לבדוק האם באמת יש אפשרות להרחיב את דרך הגישה לאוטובוסים פלשתיניים כמו שמסתמן. ובכן, אם לא ייהרסו מספר רב של בתים גדולים, אין שום צ'אנס. ביקשנו ממכר שלנו מן הטרנזיטים שליד המחסום להביא לנו למשמרת הבאה דוגמה של צו הריסה שקיבלו תושבים על הדרך. אולי נבין יותר מה קורה כאן. שהרי כל העניין לוט בערפל, ואפילו יודעי ח"ן  לא מצויים בתוכניות ובפשרן. בהגיענו למחסום אנחנו בודקות שוב את השירותים, שמפקד המחסום הבטיח לפתוח. ריח שתן עולה מן הסביבה, כי אנשים מגיעים לאחר נסיעות ארוכות אך השירותים נעולים כל הזמן. יוסי, מפקד המחסום, טוען היום שפתח את השירותים ליומיים והייתה ונדליזציה ולכלוך קיצוני. האם זו סיבה לסגור לגמרי את השירותים? במחסום הזה, המנוהל כהלכה, יש הרבה עובדי ניקיון הנוהגים לקרצף את הרחבות ללא הרף (ובינתיים מי שרוצה לעבור במחסום שיחכה דקות ארוכות). אפשר לפתור את הבעיה. אנחנו מחליטות להעביר תלונה רשמית דרך ועדת תלונות שלנו.

9:00 ואדי נאר

תכונה גדולה במעבר ותורים גדולים משני הצדדים. התנועה מתחילה לזרום ומתפוגגת כעבור 15 דקות. היום מזפתים. הזפתים עוד לא הגיעו, אך נציג המת"ק נמצא ומספר לנו שהם חשבו איך להקל בעת העבודות על המעבר. "שער החמורים" סגור בתלתליות דוקרנים (הוא קיבל את שמו אצלנו בגלל שחמורים קשורים אליו למשך כל היום ומחכים לבעליהם שישובו ויקחו אותם לביתם לצדי הכבישים האסורים לפלשתינים). מוכר הירקות שהיה עובר לבתים שבקרבת המחסום לכיוון קידר אינו מורשה לעבור כפי שהיה נהוג (לעתים, רק לעתים). פתאום נסגר השער המוביל את התנועה לעזרייה דרך הואדי ולשאלתנו נאמר לנו שהייתה הוראה ביטחונית דחופה מהשטח. אנחנו מחליטות לנסות לטלפן למ"פ הגזרה לברר מה קורה, ונציג המת"ק מקדים אותנו. הסכנה הביטחונית חלפה והשער נפתח.

9:45

שיח' גאראח - אוהל המחאה של משפחת אל-כורדי ליד קבר שמעון הצדיק

היום האוהל שהיה פה הוחלף בסוכת/אוהל אבלים מאולתרת. אב המשפחה נפטר השבוע בבית החולים מהתקף לב ואשתו, שפונתה לפני כשלושה שבועות מביתה עדיין יושבת יומם ולילה על המגרש הריק ואינה מוכנה לעזוב את השכונה. את האוהל הקודם הרסה העיריה ביום רביעי שעבר, אחרי שקנסה את היושבים בו על מבנה בלתי חוקי במשך ימים. העירייה גם שולחת מדי פעם את נציגי המס והמשטרה להטריד את המגיעים למקום. 

אנחנו מתקבלות בסבר פנים יפות, ומנהלות שיחה מטלטלת עם סוחר מכוניות ואשתו מבית חנינא שבאו להזדהות עם המאבק הלא-אלים של תושבי השכונה שעומדים בפני פינוי. האיש רהוט מאוד, בעל אזרחות קנדית, והוא מתמצת לנו בכישרון רב את חוסר התוחלת שבפעולות ממשלת ישראל בנושא השלום והיחס לפלשתינים. המוטו שלו הוא: "אתם דואגים כל בוקר ולילה לכך שנשנא אתכם. אתם ממש מבקשים זאת מאתנו בכל הפעולות הקשות שאתם מפעילים נגדנו - בואו, תהיו אלימים, תשנאו ותתייאשו מן האפשרות לחיות יחד זה בצד זה. נכון, גם אצלנו יש אנשים אלימים, גם אצלכם יש, אבל לנו אין ברירות."  שוב פונים אלינו מארגני המחאה ומבקשים שננסה להשפיע על אזרחים ישראלים וירושלמים לבוא להזדהות איתם במאבקם הצודק. יש כ-1,500 מבקרים במקום כל יום, והישראלים היחידים שפקדו אותו זה שלושה שבועות הן כמה משמרות מחסום ווטש בסוף המשמרת. אילה ואני מחליטות להפיץ קול קורא לבוא לאוהל, הכה סמוך לכביש מס' 1 ולאמריקן קולוני. יושבים שם אנשים מצוינים ומחכים לנו שנרגיש מה עובר עליהם. אנא הגיעו לשם אם תוכלו!