בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ג' 16.12.08, אחה"צ

 אנו לומדות על ההתנהלות החדשה של המחסומים חווארה ובית פוריכ. נדהמות מהשרירותיות חסרת ההגיון. אחרי כל שנות הבדיקות ההיסטריות ו"מלאות הסכנה" – בית פוריכ פתוח לרכבים, הכניסה לשכם מחווארה פתוחה לרכבים. נהגים בבית פוריכ עושים חראקות מרוב שמחה מחייכים ומנפנפים בידם V לעברנו..

 14:00  שערי מרדה פתוחיםהשער לזיתא חסום כרגיל 

 14:20  זעתרה  אין תורים.אוטובוס שיצא משכם מעוכב במגרש. התעודות של הנוסעים נלקחו. כעת החיילים מחליטים להוריד את הנוסעים ולסדרם בחוץ ולחלק תעודה תעודה. הנהג : "איפה הן ההקלות אם להגיע לרמאללה צריך לעבור 3 מחסומים”. אחד הנוסעים מוחה על כך לחיילים בעברית צחה, אך הנהג אלרגי לכל הפרעה ודחיה של נסיעתו ומאיץ בו.  "עזוב"... גם אותנו מרחיק כי "כל דיבור (שלו, איתנו) יגרום לחיילים לכעוס ולעכב"...
 
צומת בורין- אין חסימות

15:00
  חווארה
כפי שנרשם בימים האחרונים המחסום המשתכלל מלופף גדרות על גדרות ושערים נעולים. הגדרות נותנים תחושה של כלא. כאשר יש חלל ביניהם הוא נמלא בטוף מגודר. " יביאו פרחים" אומר המפקד א. הוא ממהר להורות לנו לעמוד רחוק יותר, (ביציאה הסופית מהמחסום). טוען שעצם נוכחותנו מפריעה ומכבידה על החיילת הבודקת.
התור ההומניטרי נערך מהר, רוב הגברים נבדקים ע"פ תעודותיהם. לפעמים לא, ואלו שנראים צעירים יותר מוחזרים לאחור. א: "נכון שיש שרירותיות, כדי שלא יכנסו להרגלים שלא בודקים אותם"."
במחסום החדש יש בעיות, הוא מספר. העמדות מבודדות ואם יהיה ארוע יהיה קושי להגיב, קשה מהעמדות להעריך את השקיות וקופסאות, את משקלן, אז הבדיקה איטית יותר" השלטים מורים על סככת המעוכבים כמקום "המתנה" וליד הקרוסלה הצרה לנכנסים שלט "מעבר נכים" על גבי שער חסום. א: "אם מגיע נכה- יש לי מפתח ואני פותח לו"

15.15- שתיים מחברותינו באות לבקר ולהתרשם ובלכתן מצלצלות לומר לנו שבעלי הדוכנים שבחניון התלוננו שק. המת"ק איים עליהם שאם יהיו פה בעוד כמה דקות הוא יאסור אותם בגורה. אנו הולכות לשם ורואות את ע. ועוד חייל צועדים באדנותיות לעבר דיכן הירקות שבצד הכניסה לשכם. האיש ובנו בן ה-13 נראים מודאגים. לפתע קולט החייל השני אותנו וממהר ללחוש לק. המת"ק משהו. ק. המת"ק ניגש ומבקש מבעל הדוכן יפה לנקות סביב הדוכן. הילד ממהר להרים את כל הפסולת שהשליכו עוברי האורח באזור ואף לטאטא במטאטא תוצרת בית. לאחר מכן, אותו ילד יבחין שלןחית הזהוי (מאז שהמתנחלים תלשו לי את הלוחית בקיץ) שלי שמוטה וירוץ להביא מספריים שישמשו אותו כמברג והוא יחזק היטב-היטב את הלוחית למקומה. תוך כדי הוא גם נחתך בידו והזיל דם רב אך חייך באומץ כשאמר ,כפי שנערים אומרים, שזה כלום ושלא אדאג

15:50  תרגיל מחסום. עצירת המחסום לכ 10 דקות. בראש התור עומד זקן כפוף בזוית של 90 מעלות . קשה לו לעמוד, אך לא מעבירים אף אחד. גם לא אותו.

 16:00  בית פוריכ

2 חיילים משועממים שומרים על המחסום. המחסום פתוח לרכבים אל ומ שכם. המוניות טסות בעיקול הדרך למחסום ומנפנפים לנו  V בחיוכים. אין מנוס מהמחשבות "מה היה הטעם ושנות הסבל לתושבים בבדיקות המדוקדקות "ואחד ואחד", כאשר פתאום כלום...
 "ומה אם הולכי רגל"? שואלת דפנה. "אין מעבר רגלי. שיעלו  על מוניות או מכונית של חבר, שהשטח יהיה נקי", עונה לנו בפיהוק החייל. "בודקים רק אם יש התרעות". שוב השרירות – מה זה משנה , כאשר לא בודקים , איך מגיעים האנשים למחסום? שאריות אבן ויריעות זרוקות מהקיוסק החביב מהשריפה שכילתה אותו ע"י המתנחלים. דפנה מריחה את ריח השרוף .  שממה סביב ובערוגה של אחמד מהקיוסק, המנטה ושיח עגבניות מזכירים חייים.

  16:30 מחסום חווארה שזז מזרחה מואר באור נגוהות. הגדרות סוגרים על האנשים, החיילים, הטוף, הקור שירד. קולות הרמקולים  מנהמים: "בינאת" או "תסתובב" או "תרים גבוה יותר, יאללה!".

 17:20 בחזרה. ביתא – מכונית של משמר הגבול ניצבת מהבהבת, אך אין מחסום ואין בדיקות. מול מרדה הבית ה"נטוש" נראה מסודר יותר עם רשתות הסוואה חדשות. ג'יפ צבאי ניצב לפניו, פניו אל הכביש. כך היה גם בשעה 14:00