בית איבא, שבי שומרון, יום א' 15.3.09, אחה"צ

אורחת:  אנטאונטה נ.
מתרגם:  צ'רלס ק.

סיכום

יום עצוב היום, המוכיח שוב כי "אם לא מונעים זאת ממנו, הממסד הישראלי יקבל החלטות הפוגעות בישראלים, המאיימות על כל מי שקשור אליהם והמכעיסות את מי שאינו קשור."  מילים אלו לא נאמרו בזמן האחרון, אלא ב-2006, על ידי מי שהיה מיועד על ידי ממשל אובמה למלא תפקיד מודיעיני בכיר. הוא צדק  אז, אך לאחרונה משך את מועמדותו כתוצאה מהלחץ של השדולה הפרו-ישראלית. לכן עלינו להצהיר מפסגות הגבעות, להודיע בכל דרך אפשרית, כי מדיניות ישראל, וזו של צה"ל, מתנהלת ביד רמה ובניגוד לכל כללי לחוק ההומניטרי הבינלאומי והזכות לחופש תנועה. היינו מתנהגות בחוסר אחריות אם לא היינו מבקרות את המדיניות הישראלית וכל הקשור ל"ביטול" כביכול של מחסום בית איבא, בכניסה לשכם. אסור לנו לתת לדברי הצבא, השקרניים והמלאים שביעות רצון עצמית, להטעות אותנו. עלינו לחפור עמוק יותר ולגלות לעצמנו שהפקעת קרקעות והסגת גבול בידי המושבות שבי שומרון וקדומים הן מרכיבים בתוכנית הגדולה.

12:00 מחסום חדש בדיר שראף (מיד אחרי הפנייה העולה לשבי שומרון).

כאשר אנו מגיעות אנו יכולות לראות בעצמנו כי, בניגוד למה שסיפרו לנו, אין כבר מחסום בבית איבא, ושמקום זה, באמצע שומקום, בין מטעי זיתים מצד אחד ומחצבה בצד השני, הוא למעשה ליד המושבה שבי שומרון (המוסתרת היטב בצד אחד) ומתחת לאזור התעשייה של קדומים (מוסתר היטב גם הוא) בצד השני.

המוני חיילים עומדים, המון רכבים שלהם עומדים בצד, ונתיב אחד העובר ליד מחסומי הפלסטיק הבלתי-נמנעים, מגדל תצפית ממתכת (הדומה לאביזר של רכבת צעצוע חשמלית) עומד בודד בשדה צדדי. זהו.  מחסום בהתהוות. או "לידת מחסום" (גריפית', היכן אתה?). כרגיל במקומות כאלה, אין רעש צפירות של רכבים, משאיות מפנות מקום לרכבים פרטיים, ולהיפך; אין צורך בשוטרים.

אנו עוצרות בצד לשוחח עם עיתונאים: עיתונאים פלסטינים, אין ישראלי בנמצא; הם מספרים לנו, בעברית (המבוגרים יותר) או באנגלית (הצעירים) כי לפני זמן מה בית איבא כבר נפתח.

12:20  בית איבא

אנו חונות, כרגיל, ליד האחים חוואש העסוקים מאוד, שסוף-סוף יש להם הרבה עבודה ונפרדים מאתנו בחיבה לשלום. מקדימה, באיזור המחסום, מוניות רבות, כרגיל, הרבה אנשים. הסבלים ללא חמוריהם נמצאים, מבכים את עתידם ללא פרנסה, ועכשיו "ישבו בבית."  בעל הקיוסק מחייך, מספר כי פניו מיועדות לשוודיה, ארץ חלומותיו. עכשיו אנו שמות לב כי כמעט ואין הולכי רגל, בוודאי לא סטודנטיות, ולמעשה גם לא סטודנטים. לעומת זאת, שער התיל של המחסום סגור, ויש התקהלות קטנה במרכז האזור שפעם שימש לבדיקת הרכבים. הכל סגור. הרבה קצינים נמצאים, שמחים לשוחח, גאים מאוד שבמחסום החדש כמעט ולא יהיו בדיקות, ונציג המת"ק, המוכר לנו היטב, משך שנים, עומד ללא כובע ומצלם בשמחה.
יש עיתונאים אחדים, כולם מחכים לפראס, הברזלאי של המת"ק, סגן אלוף המגיע יחד עם עוד קצינים ונציג דובר צה"ל.  פראס טופח (מטפורית) לכל אחד על השכם, כאשר הוא מסתובב בשמחה בשטח המחסום, פלמייתו אחריו, שואל שוב ושוב, "יותר טוב? יותר טוב?". די בחזרה על השאלה בכדי לעורר חשש, ואחדים מהעיתונאים הנאיביים אפילו קונים את מה שאומרים להם: אין בדיקות בבית איבא, בכלל לא, סופו של מחסום שיפורק (אנו תוהות לגבי זה), ומחסום "קל" בדיר שראף. אבל איש לא חושב לשאול מדוע בונים מחסום חדש על אותו כביש במרחק של קילומטר. לא, כי מדובר בכיבוש. קבל מה ש"הממסד" מספר לך. קבל כי לפני שנה בנו מחסום חדש, מלא זרועות חשמליות, קרוסלות, ואורות מהבהבים. ואז, קבל כי הממסד נוטש אותו.  מדוע? כי תחבולות אחרות נרקמות על ידי הממסד מאחורי הקלעים. השאלה היא, מה הם מבשלים?

דיר שראף

ברור כי פראס, המת"ק, אשר זה עתה ראינו בבית איבא, היה עסוק מאוד בימים האחרונים, ולא בענייני חופש תנועה. הוא צלצל למועצת הכפר של דיר שראף לפני מספר ימים כדי להודיע להם שיקחו – ז.א., יפקיעו – מהם 85 דונמים בשביל המחסום החדש, וגם שכביש חדש – "גשר" הוא המונח ששמענו – ייבנה משבי שומרון לקדומים. בלי פיצויים. אין כאן עניין של חוק בינלאומי הומניטרי. אבל גם לא היה פיצוי עבור מאות עצי הזית שנעקרו כדי לבנות את כביש הביטחון מסביב לשבי שומרון לפני שלוש שנים. לפי מבנה הקרקע, הכביש למטה בעמק, שתי ההתנחלויות משני הצדדים, זה חייב להיות גשר או, בדומה לכבישים סביב גוש עציון, מנהרה?! אהה – עכשיו הדברים מתבהרים. שוב המתנחלים מטלטלים את המדינה. אבל דרושה פעולה חדשה, אשר תעצור את התוכנית עכשיו. עלינו לפעול; להודיע לחברים שעוד יש לנו היכן שהוא בעולם על האונס המתמשך של הארץ.

חופש תנועה היא זכות אנושית אשר הרגלנו לעסוק בו בשנים שעקבנו אחרי מה שקורה בבית איבא. הייתה קביעה נתעבת אשר מנעה מצעירים לעבור דרומה – לדוגמה, מג'נין. וכעת יש גלגול חדש של נושא חופש התנועה. עם ביטול מחסום בית איבא והקמת מחסום חדש, ייוצרו בעיות נוספות ומקרי סבל חדשים. בני משפחה כבר לא יורשו להכנס לשכם, כפי שפלסטינים ישראלים הורשו לעשות בשבועות האחרונים.  בני משפחה אחרים לא יוכלו להגיע לדיר שראף מאזורים בתוך הקו הירוק או מרמאללה. הקנטוניזציה של הגדה המערבית נמשכת, במעטה חדש.

13:50  שבי שומרון
הגענו רק לבדוק. הכל "בסדר" כאן, רכבים עוברים בשני הכיוונים, כאשר שני חיילים בודקים כל אחד מהם.  הם דורשים לדעת מה אנו רוצות, ומספרים כי המחסום פתוח מ-5:00 עד 12:00 (לא באמצע הלילה). הם אומרים כי אין אפשרות להמשיך על כביש מס' 60 לכיוון ג'נין וחומש (התנחלות ש"התנותק"), ומספרים כי חומש הוא "איזור צבאי סגור.”

 14:00 מחסום חדש בדיר שראף
במרחק של קילומטר אחד מהמחסום, שכבר פועל, יש התור הארוך והבלתי נמנע של רכבים, בדומה לזה שאנו מכירות בענבתא. אחדים מהרכבים יורדים מהכביש ואנו רואות, מאוחר יותר, כי יש עדיין דרך לעקוף את המחסום, על דרך עפר. אלוהים יודע כמה זמן הוא עוד יהיה קיים. אנו, לעומת זאת, עומדות בתור כמעט עשרים דקות, מוסרות לתחנת טלביזיה פלסטינית את גרסתנו למה שקורה, בעוד שתיים מאתנו צועדות לראש התור, למחסום עצמו.
המפקד ניגש אלינו ומתחיל לספר כי "המחסום הזה יהיה גרוע יותר מזה בבית איבא, כי לא יבדקו את הפלסטינים והם יוכלו לעבור עם נשק, כי ככה זה עם פלסטינים."  הוא ממשיך, "ההוראות הן לבדוק רכב אחד מתוך עשרים, אבל אני אבדוק את כולם."  כשנשאל איך הוא יכול, כאשר אלו ההוראות, "לא אכפת לי, כל פלסטיני שני מחזיק רימון, לא איכפת לי ההוראות, אני אבדוק את כולם."