בית פוריכ, חווארה, עזון עתמה, קלקיליה, יום ב' 25.2.08, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
דפנה ב.(מדווחת) ואורחים מ LA Tec.
25/02/2008
|
אחה"צ
Seriously? Does this make us safer?

סיור לקלקיליה, ראס עטייה, עזון עתמה, חווארה ובית פוריכ
הסיור תוכנן זמן מה מראש אך מירב הודיעה לי שלא תהיה משמרת בחווארה ולכן עשינו משמרת מקוצרת.

12.45 - ראס עטייה -
שער גדר. ילדים ומורים עוברים מצד לצד בדרכם הביתה מבית הספר. איזו ילדות היא, שכל יום צריך ילד לעבור מול קני הרובים ,לחכות עד שייקרא ולגשת "ואחד-ואחד"? המעבר מהיר, אלא שעגלה עם סוס ושני נוסעים מסורבי מעבר. עזבנו כאשר הנוסעים מתווכחים- מתחננים לעבור.
13.15 - קלקיליה.
הכניסה היחידה לגטו קלקיליה  - תורים ארוכים - 15 מכוניות , כולן פלסטיניות בכניסה, ותור שאינני מצליחה לראות את סופו ממתין להבדק בצאתו. מכונית עם מספר ישראלי שעמדה בתור להכנס מתחרטת ובעליה עושה פרסה ושב על עיקבותיו.

14.00 - עזון עתמה -
ליד תלולית העפר המונעת מתושבי הכפר שנמצא בצד המערבי (הישראלי) של הגדר לצאת עם רכבם,  עומדת משאית בעלת לוחית ישראלית . בצידה השני של החסימה - משאית פלסטינית. 3 גברים מעיפים קופסאות קרטון במיומנות מהאחד לשני עד שהקופסאות מוצאות עצמן במשאית הישראלית- מוכנים למשלוח לארץ.

הכניסה המערבית למרדה - חסומה בשער ברזל ועתה התווספה לו גם תלתלית של תיל.
הכניסה המזרחית למרדה - השער פתוח.

הכניסה לזיתא- כמו בחודשים האחרונים - חסומה בקוביות בטון ובנוסף גם שער הברזל חסום.

14.40 - צומת זעאתרה - ממערב 3 כלי רכב, מדרום (מכיוון שכם) - כ-15 כלי רכב

הכניסה לביתא - פתוחה ואין נוכחות צבאית

14.50- חווארה -
אין בידול ואין הגבלת גיל. ("אבל מחר יכול לחזור" אומר המפקד). חיילים יעילים, אין תורים ארוכים והמעבר, שקט ומהיר, יחסית. החיילים ניגשים אלינו, מדברים כמה מילים והולכים. אינם מתייחסים לקו לבן , אדום או ירוק. מעבר המכוניות מהיר גם הוא ואין תורים .
ב-15.30 מגיעה חיילת עם כלב, ומתחילה לבדוק את המכוניות. בחור צעיר מעוכב מזה חצי שעה בצינוק. 2 חבריו מחכים לו בסככת המעוכבים. אני ניגשת אליו ומייד מזנק מפקד המחסום ואוסר עלי לדבר איתו, "את יודעת שאסור לך לעבור את הקו..." וכו'. הוא מאיים לקרוא למישטרה. הבחור הספיק לומר לי שהוא מעוכב כי "התחצף". המפקד מסרב לומר לי מדוע הוא מעוכב. אני מתרחקת ושואלת את חברי המעוכב והם מוסיפים את הפרטים החסרים - החיילים ביקשו ממנו להסיר את נעליו , אבל בגלל הגשם הרצפה הייתה רטובה והוא סרב. עכשיו הוא נענש. טלפון ל"מוקד ההומניטארי" (יטפלו) לר. (לא נמצא באזור) לא. ("אם החיילים החליטו לעכב אותו הם כניראה יודעים מה הם עושים ואני לא יכול להתערב").
אני מביאה לו שתיה ואנחנו נוסעות לבית פוריכ אך נחזור לחווארה ולמעוכב.

15.45 - בית פוריכ.
אין הרבה אנשים ומעבר הולכי הרגל מהיר. מעבר המכוניות , לעומת זאת איטי להכעיס, למרות שאין כמעט מכוניות. בין מכונית אחת לשניה עומדים החיילים ומשוחחים לפחות עשר דקות. רק אז קוראים למכונית , מורים לנהג לכבות את המנוע, לצאת מהמכונית, להרים את החולצה ולהסתובב להגיש להם את תעודת הזהות, ולבסוף להתרחק מהם ולחכות ממרחק. כשהתעודה מאושרת הם בודקים את המכונית בדקדקנות. כל הסיפור לוקח לפחות 10 דקות לכל מכונית. אנחנו מתקרבים לחיילים והאורח מצלם. החיילים מתעלמים, לא עונים לברכת השלום, אך גם לא מציקים לנו. מצוין !!

16.15 - חווארה -
הבחור עדיין מעוכב, חבריו ממתינים לו. עכשיו ישנו קצין מת"קinfo-icon ת., שאומר שהבחור יהיה מעוכב עוד שעתיים, כדי שילמד. החיילים אומרים "חמש שעות". שוב - אני מצלצלת למוקד ההומניטארי ולא. ומנסה לשכנע אותו שענישה אסורה על פי החוק. אמר שינסה לעזור, למרות שמותר להם לעכב אותו 3 שעות. עדיין אין הרבה אנשים (אולי מפאת מזג האוויר הגשום) במחסום, ואולי רק נדמה שמעט, כי המעבר יחסית מהיר.
16.40 - לקחנו את מספר הטלפון של החבר של המעוכב ופנינו לחזור. ב-17.00 שוחרר המעוכב לדרכו.

17.00 - זעאתרה - תור ארוך של כ-20 מכוניות ממתין לעבור מצפון לדרום. 5 מכוניות ממערב למזרח.