הריסות באל מייתה, בקעת הירדן: למה הרסו? מה זה משנה למה?

באזור אל מייתה בבקעת הירדן, ליד הכביש לכיוון טובאס, מתגוררות מספר משפחות מהעניות ביותר באזור. כמה אוהלים פזורים לצד הדרך בעליבות קשה. אתמול ב-10 בבוקר עלו הדחפורים של צבא הכיבוש על מעט המיטלטלין של אחת המשפחות. חברותינו תיעדו אתמול את ההריסה עצמה, אנחנו באנו להביע סולידאריות ולראות מה ניתן לעשות.

הסהר האדום סיפק להם שני אוהלים לבנים קטנים. כשהגענו, אם המשפחה הודא עמלה על חיזוקו של אחד מהם. הופתענו ממאור הפנים בו קיבלו אותנו מוחמד, הודא, בתם רגוא בת ה-15 ובנם חאלד בן ה-10, בתוך אותם אוהלים שהיו ריקים מלבד מזרונים. הילדים הקטנים לא כל כך מבינים והלכו לגן ולבית ספר, הגדולים בטראומה, לא מסוגלים ללמוד.  ציפינו לכעס, לתיסכול , לטענות על אי הצדק ומצאנו רק השלמה.

הצבא לא איפשר להם להוציא את חפציהם מהאוהלים והדחפור הרס אותם על תוכנם, ואז ערם אדמה על ההריסות ועל הבגדים ועל כלי האוכל ועל האוכל עצמו, כך שלא נותר להם דבר. לא מלח ולא סוכר, לא ירקות ולא בגד מלבד מה שלגופם. מזל שאתמול קרין מילאה את מכוניתי בבגדים ומצעים שיכולתי לתת להם.

משפחה אחת, הורים ושבעת ילדיהם, שהגדולה בהם בת 15. שני אוהלים, מטבח, דיר, פאנלים סולאריים ומכלי מים. שלושה מכלים גדולים מלאים במים, האחד לבן של 5 קוב ושני שחורים של 2 קוב כל אחד. וכל המים היקרים כל כך, שאבי המשפחה מביא מרחוק (כי, כמו כל רועי בקעת הירדן המשפחה היא מנועת מים), נשפכו על האדמה היבשה. האב מביא כל ארבעה ימים מים מעין אל בידא במכלית רתומה לטרקטור. בלילות הוא מביא, מפחד הצבא והמשטרה.

לא רק שהרסו את הפאנלים הסולאריים שמספקים להם מעט חשמל וכל כך חשובים עכשיו שהימים מתקצרים והחשיכה יורדת מוקדם, אלא גם החרימו את הממיר ואת הבטריות לממיר. יקח שנים עד שלמשפחה הזו שוב יהיה חשמל. בח'לת מכחול מחכים לבטריה לממיר כבר כמעט שנתיים.

אפילו את השעורה לצאן צה"ל פיזר וליתר ביטחון גם עליה פיזרו עפר כדי שלא תהיה ראויה למאכל הצאן!

מה אגיד לכם ? עבודת הרס יסודית עשתה מדינת ישראל על המשפחה האומללה הזו.

שאלתי את מוחמד לסיבה להריסה והוא אמר, "מה זה משנה, פעם זה שטח אש, ופעם זה שמורת טבע, תמיד יהיה משהו." והוא יודע.  הוא נולד באזור שמתחת להתנחלות רותם וגורש משם, הטה את אוהלו באום ג'מאל וגורש, אחר כך בעין אל חילווה וגורש. ותמיד באלימות, באמצעות הריסות חוזרות ונשנות. ועכשיו, 20 שנה הוא ואשתו וילדיו פה באל מייתה, ולאן ילכו?