בחומסה בבקעת הירדן שוב השאיר הצבא אנשים ותינוקות ללא קורת גג

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
דפנה בנאי מדווחת ומצלמת
03/02/2021
|
בוקר
שני ילדים מסתובבים בין הריסות חומסה
אנשים מפוזרים בשטח ההריסות
תינוק וילדה קטנה, בני המקום שנהרס

קריאת חירום - תושבי חומסה נותרו בלי כלום. הם נמים בלילה במדבר הקפוא ויש שם גם 4 תינוקות בני פחות מחצי שנה. אנו זקוקים לעזרה כספית, לשקי שינה, לאוהלי פיקניקים לפנסים כדי לעזור לאנשים האמיצים האלה להצמד לאדמתם.

החיטה התחילה לנבוט בשדות של חומסה, השמש זרחה – והעולם חשך על 75 תושבי חומסה בפעם השניה היודשים האחרונים.

ביום שני בבוקר ה-1.2.21 הגיעו עשרות משאיות לחומסה ועברו ממאהל למאהל ובקור רוח שרק אדם חסר לב יכול באטימות גורה לפרק אוהל אחרי אוהל, מכלאת צאן אחת אחרי השנייה , טאבונים, כיסויים לאוכל של הכבשים. הם קיפלו בשלוות נפש והעמיסו על המשאיות יחד עם כל הקורות והעצים שהחזיקו אותם.

עד הערב הקפוא של המדבר לא נותר כלום מלבד אנשים כועסים, נשים בוכיות וילדים מבוהלים. אפילו את הגדרות של מכלאות הצאן פרקו והחרימו.

מי שלא ראה בני אדם שנותרו ללא בית , ללא ההגנה , בלי החום והכוח שמעניקים קירות ואפילו הם עשויים מבדים אן קרשים , מי שלא ראה את השבר הנורא בעיניהם לא יוכל לעולם להבין כמה נורא הדבר.

ולחיילות הצעירות ולגיבורים בעיני עצמם זה לא מזיז. אנשים שבורים אלה הם לא בני אדם בעיניהם. אותה תעמולה ששללה את האנושיות מהיהודים לפני 70 שנה ושלחה אותם לתאי הגאזים כי הגרמנים לא ראו בהם בני אנוש, מופעלת היום על הצעירים היהודים ומכאן- הכל אפשרי...

ובטרם יצא אחרון החיילים מהמתחם שלפו הפלסטינים מוטות ברזל ממחבואם והחלו דופקים עם אבנים כדי לתקוע אותם באדמה. מכלאות עלובות לצאן, טאבון לאוכל שאף אחד לא מסוגל לבלוע, וניילונים לכסות את גופם בלילה. בלילה הביאה הרשות הפלסטינים גם 2 אוהלים מוטות וכיסוי לדיר.

ואחרי יומיים חזרו המשאיות והפעם עם בולדוזרים והרסו את הכל. ומה שלא הרסו החרימו.

בחורה צעירה הסתתרה מאחורי ההריסות ובעודה מיניקה תינוקת בת חודשיים , מיררה בבכי. עיישה, זקנה חולה, שלא מסוגלת לעמוד זקוף ישבה בשמש על ארגז בתוך ערימת חפצים שפעם היו בית,  והכינה גבינות כשסביבה גוויות טלאים שמשאיות דרסו ומיליוני זבובים. הבאנו פירות וירקות , אך היא סרבה לקבל אותם. את כל זעמה וכאבה היא הפנתה אלינו. ולנו לא היו מילים. מה אפשר להגיד לאישה שבני עמי הורסים את חייה שוב ושוב? ניסיתי לקחת את ידה , אך היא משכה אותה ממני במהירות. אז רק ישבנו, רותי ואני איתה בשקט. ואז הביאה לה כלתה את אחת התינוקות והכעס נטש אותה בהדרגה. רותי דיגדגה עוד אחד מנכדיה ולצחוקו הקרח נשבר. 

ושוב בנו מכלאות לצאן, כתף אל כתף עם חברינו הפעילים. ושוב הביאה הרשות הפלסטינית 2 אוהלים.

אני עזבתי שבורה וכואבת אך גם עם הערצה לנחישותם של תושבי חומסה. שוב ושוב לבנות (כאילו יש להם בחירה!). חברַי הפעילים שארו להמשיך ולבנות איתם.

עם רדת ליל, בחשיכה מוחלטת (כי מאז הריסת נובמבר אין להם פאנלים סולארים לחשמל) הגיע הצבא בפעם השנייה באותו היום והחרים את כבשת הרש, את המעט שבנו משאריות שמצאו בשטח ואת האוהלים שנועדו להגן עליהם מפני הקור הנורא!  נציגי המנהל האזרחי של צבא הכיבוש הודיעו להם שעליהם לעבור לעין שיבלי- כ-15 ק"מ משם , על הגבול בין אזור C ו-B , מקום סמי עירוני , צפוף. מעבר לשם פירושו הרס טוטאלי של אורח חיי של מאות שנים ופרנסה של 11 משפחות עם 45 ילדים. לתושבים אין  שום כוונה לעבור לשם. ישראל מפעילה לחץ בלתי אנושי ובתי מוסרי לגרש ולטרנספר בכפיה את תושבי חומסה, צאצאיהם של מגורשי הנגב של 1948.
אין ספק שזה לא סוף פסוק. אחת הממעצמות החזקות והחמושות ביותר בעולם נגד עיישה הזקנה ונידאם וח'רבי !!