דרום הר חברון: בכל מקום הפלסטינים במצב קשה מאוד

מחסום מיתר כמעט שומם. יש תנועת רכבים ומשאיות אבל החניות כמעט ריקות כרגיל מאז 7 באוקטובר, כשהפועלים לא מורשים להיכנס לעבוד בישראל.

לאורך הכביש עמדת תצפית חדשה של הצבא.

כל שבילי הכניסה ליישובים ולשטח, שמקצרים את הדרך, חסומים בעפר או באבנים גדולות וכל נסיעה הפכה ארוכה.

זנותא, עדיין שוממה. אנשי הכפר עדיין פוחדים לחזור לבתיהם מהם גורשו למרות שבית המשפט התיר להם לחזור.

לבן של פארס מזנותא, שהגיע לאזור לרעות את העדר, הרביצו מתנחלים והוא נפצע.

המשכנו לסוסיא, לביקור אצל עזאם. סיפר שהגיעו אליהם לפני כמה ימים צוות מרופאים ללא גבולות. הם בודקים ומטפלים באנשי  הכפר שזקוקים לעזרה רפואית.

בנוסף, ישנם מתנדבים ממקומות שונים בעולם, שיש להם דירה בסוסיא, והם ישנים שם בלילות או אצל משפחות בסיכון.

ההתגרויות של צעירי המתנחלים, שממש מקיפים את סוסיא, הן יומיומיות. הם באים וגם מתקרבים באיומים לבתי הכפר, מתחזים לחיילים במדי צה"ל, מחזיקים נשק ולא יודעים מי חייל ומי לא.

עזאם פוחד לצאת למרעה עם הכבשים ולהתרחק מהבית. הבנים שלו גרים בעיר, הרחק מהמאחזים. אין עבודה כי כאמור אסור להיכנס לישראל ואין פרנסה. הוא מוכר כבשה מדי פעם. כבר לא נשארו לו הרבה.

עזאם סיפר על עצמו, שגדל במושב אצל משפחה יהודיה, ניצולי שואה, שהתייחסו אליו במשך 8 שנים כמו לבן שלהם. הוא אומר שקשה לו להבין איך היהודים, צעירי המתנחלים, כל כך אכזריים. כל כך לא אנושיים ומתעללים בהם.  הוא הכיר יהודים אחרים.

עזאם מציין, שהסבלנות אצל פלסטינים רבים פוקעת והוא מפחד מפיצוץ. אנשים חיים בסיר לחץ, והלחץ מחפש מוצא! גם כלפי פנים, כלפי הרשות, יש לחצים להקמת ממשלה חדשה.

חברון עדיין חסומה בכל הכניסות, חוץ מהראשית. צריך לעשות סיבובים גדולים כדי להגיע ממקום למקום, כלומר טרטור.

בשדות ובחלקות החקלאיות, לא רואים כמעט בכלל חקלאים או עדרי צאן ובקר.  אנשים מפחדים להתרחק ממקום מגוריהם.  הפגיעה הכלכלית קשה.