קלנדיה – במשרדי המת"ק אותה עזובה, אותם חוטי חשמל גלויים

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
תמר פליישמן
04/12/2022
|
אחה"צ

חברים ושאינם חברים סיפרו שבערב יום האתמול ילדים ממחנה הפליטים קלנדיה תקפו בחמת זעם את המחסום, זרקו לעברו אבנים ובקבוקי תבערה.

זה ילדים ממש קטנים, אמרו המספרים, בני שלוש עשרה אולי ארבע עשרה, לא יותר.

בתגובה הפעיל הצבא ענישה קבוצתית האסורה על פי הדין הבינלאומי וסגר את המחסום לשני צדדיו, לבאים וליוצאים.

הענישה ארכה כמה שעות ורק לפנות בוקר שבה הדרך ונפתחה.

זאת ועוד – ללא רשות וללא סמכות חוקית, פלשו חיילים לחנות שפתוחה כל שעות היממה והחרימו את כרטיס הזיכרון ממצלמות האבטחה.

*

שבתי למת"ק לראות את השינוי שחל במקום בעקבות השיפוצים שבגללם משרדי המנהל האזרחי היו סגורים בפעם האחרונה שהזדמנתי למקום, למקום שעל פי הפרסום הרשמי ייעודו:

"לרווחתם ולטובתה של האוכלוסייה ולשם הספקת השירותים הציבוריים והפעלתם".

חשוב לזכור ולהזכיר שסגירת המקום מכל סיבה שהיא מקפיאה את חייהם של אלפי פלסטינים שנזקקים נואשות לאישור לכל צעד מחייהם ומותם, ומציבה את ימיהם במצב של hold, במצב שכמו שהוסבר לי כששאלתי לגבי יידועם באשר לסגירה: "יבואו, יראו שסגור וילכו חזרה".

נכנסתי לקדמת המשרדים בשעה של טרם נעילה ולא הבחנתי בשינויים כל שהם מהפעמים הקודמות שבאתי למקום.

אותה עזובה, אותם ספסלים מוכתמים ורעועים, אותם חוטי חשמל גלויים על הקירות, אותן צרות ואותן בקשות קורעות לב. רק האנשים הם אחרים.

בחלק הפנימי של המקום ישבו האנשים וחיכו באור בוהק ומסנוור, בעוד בחלק החיצוני, במקום הקרוי סככת ההמתנה שכלל אינו סככה, ישבו האנשים באפלה שכמו הייתה מראה למצבם הנפשי.

*

בדרך חזרה משטחי הגדה לשטחי ירושלים נבלמתי ע"י החיילת הבודקת שצעקה שאסור היה לי להיות במקום ממנו הגעתי ושעברתי עבירה פלילית.

החיילת הפקיעה מרשותי את התעודה המזהה ועכבה אותי לצד העמדה הממוגנת בה ישבה. 

לאחר דקות לא מעטות ולאחר שקיימה שיחה טלפונית לאי-שם, חזירה לי את התעודה וצעקה לעברי: "עופי לי מהעיניים".