חומסה: נמשכת ההתעללות, והצרות לא נגמרות

חומסה  לאחר ההריסות, התושבים מתגוררים עדיין באוהלי סיירים שקיבלו מהצלב האדום, אם כי פה ושם צצים אוהלים גדולים יותר. מתחיל להיות חם (36 היום ואין צל). הנשים הצעירות והגברים  היו עסוקים בחליבה ועאיישה המבוגרת הייתה עסוקה בהכנת האיפתר ובאפיית לחם. הרגשנו שזה לא זמן מתאים, מה עוד שהתינוקת בת ה-6 חודשים פרצה בבכי תמרורים כשראתה אותנו ולא ניאותה להירגע זמן רב. לאחר שנרגעה, וכשהושיבו אותה בסלקל בגבה אלינו, היא פרצה בצרחות בכל פעם שקלטה אותנו במקרה. לביקור הייתה מטרה – אנחנו מביאות לכל משפחה סוללת גיבוי לטלפונים שלהם הנטענת בשמש. הדבר מאוד חיוני משום שהם גרים באזור כה מבודד, ומאז שהצבא הרס את הפאנלים הסולאריים שלהם גם מעט החשמל שסיפקו הללו - אין להם.

התנצלנו ואמרנו שאנחנו ממהרות וכשישבנו כבר במכונית רץ אחרינו נאדם, אחד הבנים של עיישה, עם שקית של 2 ק"ג גבינות (אגב, הגבינות של עיישה וכלותיה הן מדהימות ממש!).

בלילה שבין 3.5 ו-4.5 גירש הצבא את תושבי חומסה מהאוהלים והדירים העלובים שלהם למשך כל הלילה מ-19.00 עד 11.00 בבוקר למחרת. כדי לקיים אימון צבאי. באמצע הרמדאן לא נותר להם לשבור את הצום כראוי בסעודת האיפטר אלא נאלצו לקחת עימם משהו לאכול בלב המדבר. ישראל תעשה הכל כדי למרר את חיי התושבים ולאלצם לעבור לאותו אזור צפוף שעל גבול שטח A (עין שיבלי). כי זאת המטה לגרש את כולם מהבקעה ולצופפם בבנטוסטאנים (איי מגורים) הקטנים שישראל הקצתה לפלסטינים בהסכם אוסלו המכונים שטחי A.

יצאנו מאוחר כי התבקשנו להביא רשת צל לחומסה וחיכינו עד 14.30 עד שההזמנה שלנו הגיעה.

זעתרה/מחסום תפוח מוצף בחיילים  (לפני יומיים נורה שם למוות חייל בידי פלסטיני): שתי ניידות קשר, עשרות ג'יפים ונגמ"שים ממלאים את החניון ליד המחסום ועשרות חיילים מסתובבים ביניהם, חלקם עומדים בטרמפיאדות בארבעת הכיוונים. החגיגה הצבאית היא לשם לכידתו של הפלסטיני היורה.

כדרכנו עצרנו אצל הירקן בעל הבסטה כניסה ליתמא (100 מ' מצומת תפוח/זעתרה. הוא סיפר לנו שביומיים האחרונים הצבא חסם את כל הצומת במשך שעות רבות. נשאלת השאלה – האם החיפוש אחר המחבל מצדיק חסימת הצומת הראשית והחשובה ביותר בגדה המערבית, ושיתוק חייהם של אלפי פלסטינים חפים מפשע? אנשים לא הגיעו לעבודה, לא הצליחו להגיע הביתה לשבור את הצום, לא הצליחו להגיע לבית חולים . כמו שארבעה חיילים יורים למוות באישה מסכנה, מבוגרת וכבדת משקל, שאחזה בסכין מטבח, כך חוסר הפרופורציות כאן בגיוס אלפי חיילים למציאת אדם אחד, מה שמעיד על חולשה יותר מאשר על עוצמה. איך יעמוד צבא כזה במשימות הגנה אמיתיות?

לאורך כל הדרך ראינו חיילים חוסמים כניסות לכפרים (בעקרבה חסמו את כל הכניסות) ואוטובוסים השופכים מאות חיילים בשטח כדי לחפש אדם אחד , שבסופו של דבר נלכד באזור אחר לחלוטין. אשכרה אווירת מלחמה!!

נסענו לביקור בבית משפחת כ', זו שגורשה מאל חדידיה לפני כשנתיים ובבריחתם בשעת בוקר מוקדמת נקלעו לתאונת דרכים חמורה, שבה נהרגה בתם התינוקת והאם נפצעה קשה. מאז לא נפגשנו בגלל הקורונה אבל הגעגועים תקפו אותנו ואותם והם התקשרו וביקשו שנבוא. לזוג הצעיר נולדה בת לפני כתשעה חודשים ושמה עאיישה. חיים. לרוע המזל ולמרבה הצער התינוקת נולדה עם מום קשה בעמוד השדרה (Spina Safida) שגורם לשיתוק ברגליים ועוד פגיעות. ילדה מתוקה מאין כמותה, עירנית ומוקפת באהבת כל המשפחה. ישבנו באוהל האירוח הרחב והמאוורר. האמא סיפרה כי בתום הצום הם שומעים את קריאת המאזין ואז שותים תה ואוכלים יוגורט. אחר כך מתפללים ורק אחרי התפילה כל המשפחה מתאספת באוהל האירוח לסעודת האיפטר, הכוללת ירקות, קטניות, אורז ובשר או עוף. יותר מאוחר היינו במקחול, והם עמדו לאכול את סעודת האיפטר והתברר כי אצלם אוכלים בשר רק פעם אחת בשבוע. באופן טבעי הזמינו אותנו להצטרף לארוחה, שעתיים אחר כך, לא נשארנו.